יום ראשון בנאפולי

הגעתי לדירה שיריב ואני נישן בה בימים הקרובים והתרגשתי מאוד לפגוש אותו סוף סוף. הוא ירד למטה לרחוב ללוות אותי והגיע עם צרור מפתחות ענק. המפתחות נראים כמו מימי הביניים, ויש מפתח לבניין מבחוץ, לדלת של המדרגות, לדלת של מקום האירוח, לדלת של החדר שלנו ולחדר של השירוקלחת. אין מקום לכזה צרור בכיס ולהסתובב איתו גורם לך להרגיש כמו האגריד:

חוץ מזה המקום מעוטר בשנדלרים ובפיסולי קיר יפים וסה"כ נותן תחושה טובה:

יריב ואני עשינו סיבוב קטן לחפש אוכל והתקשנו למצוא בשבילי אוכל טבעוני. באחד מבתי הקפה המוכרת אמרה שאין אוכל טבעוני בכל הרחוב! מאיפה היומרה הזאת לקחת בעלות על כל הרחוב? המשכנו לעבור בשאר בתי הקפה וגילינו שכולם מוכרים בדיוק בדיוק את אותו אוכל, אז היא ידעה מה היא אומרת.. נכנסו לסופר וקנינו לחם, פסטו, עגבניות שרי ואוכמניות. הכל היה זול יותר וטעים יותר מאשר בארץ.

קוראים הדוקים שקראו גם את הפוסט הקודם בטח שמו לב שעכשיו הכל מיושר ימינה. עברתי על כל הכפתורים באפליקציה רק בשביל לגלות שהגרסא הוובית טובה יותר בערך פי 30 ושם יש המון המון כלים. מצאתי שאפשר קצת לשחק עם הפוסט ולגרום לזה לעבוד. קצת באסה שצריך לעשות את זה בכל פוסט ופוסט.. בדף הראשי עדיין זה מיושר לשמאל אז מצאתי שיש גם אפשרות לערוך את הHTML של האתר אז דחפתי dir='rtl' וגרמתי לג'וליו המורה לבניית אתרים מהתיכון להיות גאה בי.

בערב יצאנו להסתובב קצת בעיר. העיר לא מאוד מתוחזקת בלשון המעטה. ברחובות יש המון מים שמטפטפים מהבתים, זבל נמצא בכל מקום ובכלל בלאגן די גדול. אני מתחיל להבין למה אומרים שנאפולי לא מייצגת את איטליה והיא יותר "ערסית". הם חולים על קבוצת הכדורגל של נאפולי ועל מראדונה ובכל מקום יש את הצבעים תכלת ולבן מתנוססים בעיר, המון ציורים של מראדונה, מזכרות, חולצות, צעיפים, בתי קפה, הכל איכשהו הם מקשרים אליו. הם זכו השנה באליפות לראשונה מאז מראדונה לפני 33 שנים והשמחה והגאווה שלהם נכרת. יריב סיפר שהחלון בבניין עם הציור לא נפתח מאז שמראדונה עזב את הקבוצה עד שנה שעברה שהם זכו בליגה, ושזה (עוד אחד מני רבים) מקדש עבורם. מספרים שמראדונה נהג ללכת ברחובות ושאלפי אנשים היו הולכים אחריו.

הלכנו לאכול פיצה נאפוליטנית אמיתית במקום שיריב כבר אכל בה וזכר לטובה. הייתה אופציה טבעונית אחת שהיא בצק, רוטב עגבניות ובזיליקום. היה נחמד, לא מהטובים שאכלתי בחיים.. יריב התלהב מאוד מהפיצה שלו שהיא אותו דבר עם גבינה והיה מבסוט.

המשכנו עוד קצת לטייל ברחובות, הגענו לכיכר המרכזית, ל"גלריה" ולנמל שלהם. ראינו מרחוק את הר הרעש וסוב שנטייל בו הסופש וחזרנו לדירה

Next

Previous