Blink-182
כשקניתי את כרטיס הטיסה לליסבון, אמא שלי שאלה אותי אם שמעתי שאיזו להקת פאנק מופיעה בליסבון כשאני שם, משהו כמו "בלינק" וכל כך התלהבתי שBlink-182 מופיעים שבאותה שניה קניתי כרטיס להופעה ל Front Section.
ההרכב המוכר והאהוב של הלהקה הוא עם טום הזמר גיטריסט, מארק הזמר בסיסט וטראוויס על התופים. אחרי שהם ניגנו ביחד מ99 ועד 2005, הם התפרקו ולא דיברו אחד עם השני. לטראוויס יש פחד ידוע מטיסות כל החיים, והוא מספר שמאז שהוא ילד הוא יודע שיום יבוא והוא ימות מהתרסקות מטוס, וניסה להמנע עד כמה שהוא יכול ממטוסים. ב2008 הוא עלה על מטוס פרטי של שישה אנשים כולל צוות הטיסה, והמטוס התרסק בהמראה כאשר רק טראוויס ונוסע אחד שרדו את הטיסה. במהלך ההחלמה שלו בבית החולים, הלהקה הגיעה לבקר את טראוויס והציעו לחזור לנגן ביחד אחרי שהוא יחלים, וב2009 הם התאחדו עד 2014 שטום החליט שהוא עוזב. מצאו לו מחליף שלא הצליח למלא את נעליו, והם לא היו כל כך מוצלחים. ב2021 גילו למארק סרטן, ושוב בזמן שהלהקה באה לבקר הם החליטו לחזור לנגן ביחד. הסיכוי שכולם ביחד, בריאים ושלמים זה לא משהו מובן מאליו וכמובן ניצלתי את ההזדמנות.
בשבועיים האחרונים חרשתי את השירים שהם ניגנו בהופעות האחרונות שלהם והגעתי יחסית מוכן, כשאני מכיר כמעט את כל השירים ויודע את המילים בפזמון של רובם. ההופעה הייתה באולם ספורט סגור, כמו היכל נוקיה כזה, והיו כרטיסים למושבים מסביב, לרחבה המרכזית מאחורה ולרחבה המרכזית מקדימה. לי היה כרטיס למקדימה, ולא היה לי חשוב ללכת להיות ממש שורה ראשונה אז לא השקעתי להגיע הרבה יותר מדי מוקדם. פתיחת השערים הייתה בשעה 18, להקה החימום הייתה אמורה לעלות ב19:30, ובלינק בדרך עולים שעה עד שעה וחצי אחריהם. כיוונתי להגיע בערך ללכת החימום והגעתי בסביבות 19:15 כאשר השתמשתי פעם ראשונה במטרו, שעובד לא רע למען האמת.
תפסתי מקום נחמד יחסית באמצע ושמעתי זוג ישראלים לידי, שנהיו החברים שלי לשעתיים הבאות.
הופעת החימום הייתה של להקה בשם The story so far, שהיו די בינוניים לדעתי. אחרי ההופעה שלהם, בני הבחור הישראלי נכנס לאינסטגרם של אחד מחברי הלהקה וגילה שהוא עושה לייב מאחורי הקלעים, מה שהפך להיות אטרקציה של כעשרים אנשים שמסתכלים בתוך הטלפון של בני לנסות לנחש מתי הם עולים ומחאו כפיים בכל פעם שהוא עבר בין חדרים בתקווה שהפעם זה לבמה. אחרי בערך 10 דקות שהלהקה שיחקה בקהל עם הלייב שלהם, האורות כבו ורק אז הלהקה נכנסה.
תחילת ההופעה הייתה באווירה מצויינת, כשהלהקה ממש מרימה את הקהל, שמעו מצויין, וכולם הכירו את כל השירים וקפצו בכל הזדמנות. אחרי בערך שעה התחילו מעגלי הפוגו או בשמם המקובל באירופה Mosh pit. למי שלא מכיר (מי שלא מכיר לא חבר שלי), בהופעות רוק/פאנק/מטאל הקהל ממש אוהב להתחיל להשתולל ולדחוף את כל מי שנמצא מסביב וזה טירוף חושים מוחלט. כמובן שלרוב משתתפים בעיקר גברים, בעיקר גדולים פיזית, שיותר קל להם לדחוף מאשר שלאחרים קל לדחוף אותם, אבל משתתפות גם נשים לפעמים והאווירה היא דווקא די בטוחה ואף אחד לא באמת נפצע. מאוד דואגים שאף אחד לא ייפול ואם זה קורה ישר מקיפים אותו חמישה אנשים לפחות בשביל להגן עליו עד שהוא מתאושש. מי שפחות אוהב יכול לנצל את ההזדמנות בשביל לרוץ קדימה לתפוס מקום טוב יותר, ובשום אופן לא מצרפים אנשים שלא רוצים. אני הצטרפתי למעגל יחסית קשוח עם המון אירופים שכולם מעל 1.80 וחלקם מעל 2 מטר, והיה מדהים. בכל פעם שהתחיל שיר, כולם כל כך התלהבו והתחילו לדחוף. מגיע הפזמון? איזה כיף, מתחילים לדחוף. סולו תופים? יאללה לדחוף. חצי שעה שלא הפסקתי לקפוץ, לצעוק, לדחוף, להדחף ולהיות עם חיוך על הפנים. כשההופעה נגמרה, כולנו נפרדנו לשלום בחיבוקים כאילו אנחנו חברים שנים. יצאתי גמור ומזיע מכף רגל עד ראש. יכולתי לסחוט את החולצה והייתה נופלת ממנה זיעה (לא בהכרח שלי). לצערי, קורטני לא הייתה איתנו במעגלים.
ההופעה הייתה מושקעת ברמות. מלבד הרמה הגבוהה מאוד של המוזיקה, הלהקה ממש טובה בלהרים את הקהל. השילוב של האורות היה מצויין, הבמה הקטנה של המתופף עלתה כמה מטרים לאוויר והוא ניגן משם בחצי השעה האחרונה והכל היה משולב בתיאום מופתי.
חוויה שאקח איתי לעוד הרבה שנים!
נשמע מדהים איזה כיף.
השבמחק