Las Palmas de Gran Canaria
חיפשתי מקום שקט ורגוע להיות בו עד שהמצב בארץ יהיה טוב יותר (או שיקראו לי למילואים), שאוכל בו לנוח ולא לעשות כלום. העדפתי למצוא מקום שגם יחסית זול ועם מזג אוויר טוב כדי שבכלל לא יהיו לי דאגות. התייעצתי עם חברי הנווד ג'ואל, אותו פגשתי בליסבון ביום הראשון שלי, והוא אמר לי על האי Gran Canaria באיים הקנאריים שעונה על כל הצרכים שלי ושיש שם מושבת נוודים דיגיטלים רצינית מאוד. אני סומך עליו מאוד וקניתי טיסה וסגרתי דירה לשבוע הראשון.
הטיסה בשש בבוקר אז בסביבות שלוש נאלצתי כבר לצאת לשדה התעופה. המטרו לא עובד כל כך בלילה אז הלכתי ברגל עד לכיכר המרכזית ולקחתי קו לילה שהיה מפוצץ באנשים שרצו להגיע לשדה התעופה. כמו בנחיתות, גם בהמראות אין שום שילוט ושום הכוונה לאיפה ללכת ואחרי הרבה סיבובים מצאתי את אזור ה check in של Vueling. מרחוק ראיתי הרבה אנשים מתעסקים עם מכונות ומבולבלים, וכשהתקרבתי הבנתי למה. אין עובדים של חברת התעופה שם, הכל בהגשה עצמית. הולכים למכונה, מדפיסים boarding pass ומדבקה למזוודה, שמים אותה על המזוודה (או המוצ'ילה במקרה שלי), מניחים את המזוודה על המשקל, סורקים את המדבקה והתיק נשלח לבדו בהליכון אל העולם הבא. כמעט לאף אחד לא היה אומץ לעשות את זה, ובכל פעם שהיה מישהו אמיץ מספיק כולם הסתכלו עליו בהערצה וניסו ללמוד ממנו איך לעשות את זה. אחרי שלושה ארבעה אנשים ראיתי שזה לא מסובך כל כך וגם אני שלחתי את המוצ'ילה שלי לדרכה. בחלק משדות התעופה אמרו לי לשלוח אותה בכבודה החריגה ובחלק שלחו אותה כרגיל, ופה לא היה לי את מי לשאול אז שלחתי אותה לכרגיל במחשבה של "אם היה להם מספיק חשוב, הם היו דואגים שלא אעשה את זה".
יש לי דירה יפה ונקיה, משופצת ומאובזרת בכל מה שצריך. התמקמתי ועבדתי עד אחר הצהריים. הוויפי פה טוב, אבל הכיסא לא הכי נוח. מחיר קטן (מאוד) לשלם על להיות במקום כזה. הלוואי שזאת הייתה הדאגה היחידה שלי.
כשסיימתי לעבוד שמתי לב שהמטען של הטלפון לא איתי, וישר עלה לי פלאשבק שלו תקוע בשקע בברצלונה. ירדתי למטה לחפש מטען והחנות לידי היא של מוצרי חשמל. קניתי מטען לטלפון (שעובד לאט מאוד), ובדרכי החוצה מהחנות ראיתי שהם מוכרים אריזה של הראש של מכונת הגילוח שלי!!
לא כל כך הייתי רעב למרות שלא אכלתי מאז אתמול בערב, אבל הלכתי לסופר להצטייד קצת באוכל לימים הקרובים והתקשתי למצוא דברים טבעוניים. עברתי בכמה מכולות וסופרים ורק באחד מהם מצאתי איזשהו חלבון טבעוני וגם הוא היה די מעפן. קניתי כמה מצרכים בסיסיים ואכלתי אורז עם ירקות והתחליף הטבעוני שקניתי. רק סיימתי לאכול והבטן סימנה לי שמשהו לא טוב קורה לה. כנראה שלא סתם לא הייתי רעב והייתי אמור לזהות את הדרך של הגוף שלי להגיד "אל תכניס לי כלום כרגע". אני לא הולך להנות מאוכל בימים הקרובים פה, וכנראה שלא אתרחק יותר מדי מהדירה..
מצחיק שאחרי המרדף האינטנסיבי למצוא ראש למכונת הגילוח,
השבמחקהיה כזה בחנות מתחת לדירה 🤣