Two Face
גם מרבית היום השלישי שלי בהוסטל נראה אותו דבר - ארוחת בוקר דלילה בהוסטל, עבודה לכמה שעות, ארוחת צהריים נחמדה ועבודה עוד כמה שעות עד אחר הצהריים.
אחד העובדים בהוסטל וברזילאי בשם אדסיו שנמצא כבר חודשיים בהוסטל הציעו לי ללכת איתם לראות משחק של ספורטינג ליסבון נגד אטלנטה. המשחק היה כמה קילומטרים מאיתנו וכרטיס עלה 70 יורו שזה לדעתי מחיר די פייר למשחק, אבל מבחינתם זה מחיר יקר מדי כי הם רגילים למחירים של הליגה הפורטוגזית אז הלכנו לראות בבר ליד ההוסטל. לא היה קשה למצוא מקום לראות כי כל הברים ברחוב משדרים משחקי כדורגל בעיקר כשזה משחקים של קבוצות פורטוגליות. במחצית הראשונה אטלנטה היו יותר טובים והבקיעו שני שערים, ובמחצית השניה ספורטינג שלטו לחלוטין אבל הבקיעו רק אחד ולא הצליחו להשוות. האוהדים הפורטוגלים ראו בזה כשלון אישי שלהם וראו את הצער על הפנים שלהם שהם הפסידו בבית. אני התלהבתי לראות איך שהם מכירים את כל השחקנים של ספורטינג. זה אמנם טריוויאלי לאוהד, אבל הברזיאלי הגיע לפורטוגל לפני חודשיים סה"כ, והעובד של ההוסטל בכלל מצ'ילה. האהבה של הדרום אמריקאים לכדורגל היא לא ברת השוואה לכל מדינה באירופה..
אחרי המשחק הלכתי להתגלח לפני עוד ערב של "יוצאים כל ההוסטל לכל הברים באזור", ובאמצע שאני מתגלח נשבר ה"ראש" של מכונת הגילוח שלי והתנתק מה"גוף", ואני נשארתי עם חצי פנים מגולחים וחצי עם זקן, ממש הארווי דנט. בגלל שאני לא מתגלח עד הסוף, אלא רק רק הצוואר ובעיקר מסדר, זה לא היה נראה זוועת עולם ויכולתי לצאת לחפש מכשיר גילוח חדש. בצד השני של הכיכר יש פארם וניחשתי שיהיה להם לפחות סכין גילוח. הייתה אישה אחת לפני בתור שהתחילה לדבר עם המוכרת לפחות רבע שעה ואני חששתי שלא יהיה להם בכלל סכין גילוח כי לא מצאתי כשחיפשתי בעצמי. המוכרת הוציאה מהמגרות שאצלה (שזה קטע שקורה גם בארץ משום מה שסכיני גילוח צריך לבקש מהמוכר במיוחד) והביאה לי קצף גילוח במחיר מופרז של 14 יורו. הפתרון היחיד הזול יותר הוא משחה שצריך להקציף במחיר של 4 יורו ולקחתי את האפשרות הזולה, חזרתי להוסטל להתגלח במים קרים, גילוח גרוע ונשארו לי פצעים על הצוואר :(
הערב המשיך כמו הערבים הקודמים - הלכנו לאותם ברים בדיוק, רקדנו לאותם שירים בדיוק ואנדרס המשיך להרקיד את כולנו ולהרים את המסיבה
תגובות
הוסף רשומת תגובה