טרור בגראן קרניה
חברים שפגשתי בקבוצת הטבעוניים של האי הציעו לצאת היום לטייל באי ונענתי לכך בחיוב, מה שאומר שאתמול היה יום העבודה האחרון שלי בטיול הזה, ומעכשיו אני רק בחופש עד שאני חוזר ארצה.
נפגשתי בבוקר עם פרסטינה הבלגית/הודית שחיה בלונדון וטיס המרוקאית שחיה בלונדון ונסענו ביחד אל העיירה Teror שקרובה אל לאס פלמאס. בספרדית אין דאבל r וההנחה של שלושתנו שהכוונה היא באמת למילה טרור אבל לא הצלחתי למצוא באינטרנט מה מקור השם. בכל מקרה מדובר בעיירה ציורית וחמודה שהקשר בינה לבין טרור הוא אפסי לחלוטין.
מהעיירה יצאנו לטיול קצר בטבע שלוקח כשעתיים. המסלול לא מסומן בשום צורה והסתמכנו על מדריך אינטרנטי שמצאתי שמסביר בפירוט יתר ובתמונות עם חצים את המסלול. הוא הסביר בצורה מדויקת כמעט לחלוטין והופתעתי ממש לטובה.
המסלול עצמו לא מרהיב ולא יפה מדי, אבל היה נחמד לצאת ולראות קצת טבע ולדבר עם אנשים נחמדים מאוד. בשניה שגיליתי שטיס במקור ממרוקו לא ידעתי איך היא תגיב לשמוע שאני מישראל, אבל היחסים בינינו היו מצויינים. לא דיברנו בכלל על המלחמה ועל "המצב" אבל כן דיברנו על זה שיש המון ישראלים שהגיעו ממרוקו, ושבשנים האחרונות הרבה ישראלים מטיילים שם ואמרתי לה כמה שכולם מספרים שזה מקום יפה והיא גם אמרה שהיא רוצה להגיע מתישהו לישראל "כשיירגע" (זה היה האזכור היחיד למלחמה). חוץ מזה שאר היום דיברנו על דברים מסביב כמו מוזיקה וזה שטיס עשתה קורס בליקוט פטריות והיא מומחית מלזהות סוג פטריה מאוד מאוד ספציפי וכל השאר היא לא יודעת לזהות. זה גרר לכך שכל פעם שראינו פטריה שאלתי אותה אם אפשר לאכול אותה והיא תמיד ענתה "At least once".
אחרי הטיול נסענו לעיירה אחרת שפרסטינה אמרה שיש שם קתדרלה יפה. הכבישים בעיירה תלולים בשיפוע מוגזם, וזה היה החלק הכי מרגש שהיה לנו בכל הטיול. אחרי כמה סיבובים הצלחנו למצוא חניה והלכנו לראות את הקתדרלה והיא באמת יפה. היא צבועה כמעט כולה בצבע אפור אחיד מלבד הדלתות החומות, וזה יוצר מראה מאוד מיוחד.
חזרנו ללאס פלמאס וקבענו לנסוע מחר להר הגבוה במרכז העיר עם כמה עצירות מעניינות בדרך.
אני ניסיתי לחשוב עם עצמי, עם המשפחה ועם כמה חברים טובים מה אני עושה בשבוע הבא (כן, כל השבוע האחרון אני רק חושב מה אני עושה שבוע הבא). היו דיבורים על הופעות בלוקסמבורג ובאמסטרדם, היו דיבורים על להמשיך לטנריף, על דרום ספרד, על איטליה, על יוון, ואחרי הרבה מחשבה הבנתי שאין לי כוח לעשות אף אחד מהדברים האלו, ועלה הרעיון של לחזור לישראל ואת השבוע חופש שתכננתי לעשות דווקא בישראל לפני שאני חוזר לעבוד. אהיה קצת בבית של ההורים, אלטף את שושה, אנגן בפסנתר, אחפש דירה ואולי אלך להתנדב קצת איפה שצריך. אחרי שהבנתי שזה מה שהכי נכון לי כרגע, התחילה בעיה חדשה וזה להבין איך חוזרים לארץ. הבעיות זה שאין הרבה טיסות מהאי שאני נמצא בו, אין הרבה טיסות לישראל ובמיוחד שלא בסוף שבוע, ושמזג האוויר מאוד בעייתי באירופה. למשל מצאתי טיסה עם עצירה במדריד של 12 שעות או של 36 שעות. 12 שעות לא מאפשר מספיק זמן לצאת מהשדה ובאמת להנות, וגם אם הייתי לוקח עוד יום זה פשוט להיות בשבע מעלות צלזיוס ובגשם. הפתרון הכי טוב שמצאתי הוא טיסה מחר (שישי) לרומא דרך העיר קלן בגרמניה, שני לילות ברומה וטיסה בראשון בבוקר לישראל. המחירים סבירים, יש גשם ברומא בשישי ובראשון אבל שבת יהיה שמשי, וגם אם תהיה בעיה עם הטיסות שלי לרומא, יש לי מספיק זמן להגיע לשם לטיסה חזרה לישראל.
מפה לשם זה נהיה הלילה האחרון שלי באי. אני צריך לצאת מחר בסביבות שבע בבוקר לשדה התעופה אז ארזתי הכל כבר בערב. חשבתי שאהיה גמור אחרי היום הזה אבל בפועל הייתי עוד ערני וראיתי שיש התארגנות של הנוודים באי ללכת לקריוקי אז כמובן שהצטרפתי. לא הכרתי אף אחד שהולך לשם ולא ידעתי מה הוויב של המוזיקה שתהיה. בשניה שנכנסתי למקום, ראיתי על המסך שהולך להיות השיר הבא:
לפחות מישהו אחד בקריוקי לא הולך להתבאס על השירים שלי! ה"זמר" הוא בחור מלטביה שהיה מאוד סימפטי כששמע שאני מישראל והיה מאוד נחמד בכללי. הוא מכיר טוב את הפרטים על המלחמה והוא לגמרי בצד שלנו. דיברנו גם על מוזיקה, והוא המשיך לבחור שירי רוק ואני דווקא שמתי לעצמי שירים פחות רוקיסטים שלדעתי יותר מתאימים לקריוקי כמו Drive my car של הביטלס, Mr Brightside הקילרס (קוראים אדוקים יזהו שכבר שרתי אותו בקריוקי בלילה האחרון שלי עם יריב בבולוניה), וRocket Man של אלטון ג'ון. הייתה אווירה טובה, הכניסה חינם, שילמתי מחיר מגוחך על בירה, והיו בחירות שירים טובות מצד כל האנשים. אהבתי שהיה בחור מבוגר, משהו להערכתי בין גיל 70 ל80 והיה שותף רציני לקריוקי. בחר שירים מצויינים והרים את האווירה לכולנו. מאחל לכל האנשים להנות כמוהו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה