נסיעה לבולוניה

זה היה בעיקר יום של נסיעה ארוכה ברכבת מלצ'ה לבולוניה. רכבת של שבע וחצי שעות שנוסעת לאורכה של מרבית איטליה, מהעקב של המגף ועד ונציה. אנחנו עלינו בתחנה הראשונה של הרכבת שהייתה כמעט ריקה והיו לנו ארבעה מושבים "אחד מול השני" ריקים. למזלנו כל הנסיעה נשארה יחסית ריקה מאנשים ויכולנו להתפנק כל הדרך.

את הזמן העברתי בין קריאה בספר "אמא קומי", כתיבה של הבלוג הזה, האזנה לפודקאסט על ג'וני מיטשל, שיחה קבוצתית עם המשפחה שלי, חיפוש יעד הבא, צפייה בפרלמנט, שיחות עם יריב, פתירה של סודוקו, צפייה ביריב מנסה לפתור תשחץ באיטלקית וכמובן נמנום. האמת שעבר יחסית מהר ולא הספקתי לעשות את כל מה שרציתי..

הגענו לבולוניה אחרת ממה שיריב זכר כי זאת עיר של סטונדטים שרובם הגדול לא מהעיר בולוניה, וכולם ברחו חזרה לבתי הוריהם או לחופשות בשאר איטליה או בעולם. ככה שהעיר "מתה" במונחי בולוניה אבל עדיין יש בה אנשים ברחובות אבל לטענתם יריב כשהוא היה לפני חודש היו פי 6 או 7 אנשים יותר.

הלכנו לאכול פיצה ולפגוש שני חברים של יריב; נדב הסטונדט הישראלי לרפואה שיריב פגש פה בבית הכנסת לפני כחודש, ואת מאוריציו מדריך הטיולים האיטלקי שיריב לקח אצלו סיור שנה שעברה והם שמרו על קשר. מאוריציו בן 50-55, דובר שש שפות באופן שוטף (איטלקית, אנגלית, ערבית, ספרדית, צרפתית ופורטוגזית), ועוד לפחות שלוש שפות באופן לא שוטף (כמו הינדי, אורדו ובדשי). יש לו שני PhD, אחד במשפטים ואחד בהיסטוריה והוא יודע בערך כל דבר בעולם. בן אדם מרתק שמעורר השראה ללמוד ולהכיר עוד דברים בעולם. בתקווה נפגוש אותו שוב בהמשך השבוע

Next

Previous