הר הגעש וסוב והעיר הרקולנאום

את היום החופשי הראשון שלי באיטליה התחלנו מוקדם יחסית במטרה לפגוש את קירש שהגיע עם בת זוגתו לנאפולי במסגרת קרוז שהם עושים בים התיכון. לצערנו ההגעה שלהם התעכבה מעבר לצפוי והיה לי קצת זמן להעביר בבוקר בלחפש מה לאכול. אני רגיל לאכול ארוחות בוקר ויריב לא אז חיפשתי ליד הדירה שלנו ומצאתי מקום עם קוראסון במילוי ריבה של אחד מה berries שלא הצלחתי לעקוב ולהבין איזה אחד וזה גם לא כזה משנה כי לא הייתה הרבה ריבה בפנים. כשסיימתי אותו מצאתי פח וגיליתי שהוא נעול. מסתבר שכשהפחים מלאים בעיר, עובדי עירייה מסתובבים ונועלים אותם כדי שהם לא יגדשו ויהיו מגעילים. מתישהו יגיע רכב ויאסוף את הזבל..

לבסוף נפגשנו ושמתי לב שפגשתי בשנה האחרונה את קירש יותר פעמים בחו"ל מאשר בארץ ואמרנו שחובה להפגש יותר פעמים בארץ. עשינו לו "סיור" בעיר ואני השתעשעתי מהרעיון שאני מראה למישהו עיר שהגעתי אליה בסה"כ יומיים קודם לכן. זמננו עם קירש היה קצר כי היו לנו תכניות להמשך ונפרדנו בשלום.

התכנית שלנו להיום סובבת סביב הר הגעש Vesuvious והעיר העתיקה Herculaneum. נטייל בהרקולנום שנהרסה על ידי הר הגעש ולאחר מכן נעלה על ההר עצמו :)

יריב ואני נסענו במטרו אל התחנה המרכזית וממנה התכוונו לנסוע ברכבת עילית לעיר Ercolano. כשהגענו לתחנה המרכזית גילינו שחייבים לקנות כרטיס פיזית בדוכן בשביל לנסוע לErcolano, אז פספסנו את הרכבת שתכננו לנסוע בה ונאצלנו לחכות כחצי שעה לרכבת ההבאה. בזכות גזירת הזמנים שלנו יצא שהגענו בדיוק בזמן לסיור שהזמנו מראש בעיר העתיקה.

לפני כ2000 שנים היו שתי ערים סביב הר הגעש, פומפיי והרקולנום. פומפיי מוכרת יותר בקרב ישראלים מסיבה שאני לא יודע להסביר. אלו היו שתי ערים עשירות על חוף הים שחיו שם אנשים במעמד גבוה ולחלקם היו פה "בתי קיץ". בשנת 79 לספירה התפרץ הר הגעש באחת מההתפרצויות המפורסמות בעולם וחירבה לחלוטין את שתי העיר. פומפיי התכסתה בכ4 מטרים של חומר געשי וכל התושבים מתו במקום ואיתם מרבית המבנים קרסו. הרקולנום שוכנת דרומית לוסוביוס לעומת פומפיי ששוכנת דרום-מזרחית, והגיעו על העיר זרמים של זרם פירוקלסטי שיריב ואני לא לגמרי הצלחנו להבין מה זה אומר, אבל זה סוג של גז שהרג את התושבים ואז התקשה בתוך המבנים וכשלאחר מכן הגיעה הלבה היא לא הקריסה את הבתים אלא כסתה אותם בגלל שהגז תמך במבנים מבפנים. זה לפחות מה שהבנו מויקיפדיה ומההסברים במקום. המבנים נשמרו באופן מדהים ויש שם בתים שעדיין יש בהם תקרות ואפשר להסתובב ולדמיין מה היה שם. לקחנו Audio Guide אחד וזה אומר שאני זה שהקשיב והייתי ה Live Guide בשביל יריב. הוא לקח על עצמו לקרוא בויקיפדיה תוך כדי והשלמנו אחד לשני סיפורים וידע על המקום. חוויה מומלצת מאוד.

אין הרבה מה לעשות בעיר מלבד ההריסות והר הגעש, ויש מעט מאוד מסעדות במקום שכולן נראות לתיירים בלבד. היינו רעבים ונכנסו לאחת מהן והאמת שהייתה מסעדה טובה במחירים הוגנים עם וסוף סוף אכלתי ספגטי טוב באיטליה!

הקדמנו בכ40 דקות לזמן ההסעה שלנו להר הגעש ולא הצלחנו להקדים אותו אצל חברת ההסעות, אז ניצלנו את הזמן שיריב ילמד אותי קצת איטלקית. יריב הציע לתרגם ביחד שיר והציע שיר שלטענתו כל האיטלקים מכירים בשם La Canzone del Sole שזה אומר "שיר השמש". שיר רגוע ונחמד ובזמן ששמענו אותו היו איטלקים שהתחילו לשיר אותו, אז כנראה שבאמת כל האיטלקים מכירים.

נסענו במעלה ההר לגובה של כאלף מטר ומשם עלינו ברגל עוד כשלוש מאוד מטרים עד ללוע של הר הגעש. עליה חדה מאוד שלוקחת בין 15 ל30 דקות תלוי קצב הליכה. כל הערים התלולות באיטליה עשו ליריב שרירי תאומים רציניים והוא דילג כמו איילה כל העליה. הרגליים שלי עוד זוכרות את הרי המדבר הישראלי אז גם הן נתנו עבודה והגענו די מהר למעלה ככה שהיה לנו די הרבה זמן להקיף את הר הגעש ולהנות מאפרול שפריץ ולהתבדח על השם של המשקה שבחרנו דווקא במקום שבו הר הגעש יכול להשפריץ לבה. הנוף מרהיב ומוזר לחשוב שיש בפנים לבה שיכולה להתפרץ ולכסות את כל הדרך עד לים. אני קיוויתי שנראה בפנים לבה אבל הבפנים נראה "סתם" כמו אדמה רגילה.

כשהגענו חזרה לתחנת הרכבת גילינו שהיא בדיוק יצאה ושוב אנחנו צריכים לחכות לרכבת הבאה. גם בתחנת המטרו בנאפולי בדיוק הרכבת יצאה ובפעם הרביעית היום נאצלנו לחכות לתחבורה. לפחות התנחמתי בזה שהאיטלקית שלי מעט השתפרה.

Next

Previous