בר בבארי

השקמנו קום בשביל להספיק לאוטובוס של השעה 7:10 שיוצא מהתחנה המרכזית אל העיר בארי. הגענו למטרו בערך ב6:25 כשהמטרו אמור לצאת ב6:35. ראינו כמה אנשים מתאספים מחוץ למטרו וכשהתקרבנו הבנו שהדלתות של הכניסה למטרו עדיין נעולות. לא היה נראה שמישהו לחוץ ואמרתי ליריב ש"כל עוד המקומיים לא לחוצים, אני לא לחוץ" כי כנראה שזה משהו בשגרה לפני הקו הראשון. הבעיה הייתה שב6:36 עדיין לא נפתחה התחנה וראינו את המקומיים לחוצים ומתחילים להתלחשש ביניהם. ראינו שיש קו אחר ב6:45 מתחנה במרחק של 7 דקות הליכה. ידענו שלפי מרפי ברגע שאנחנו הולכים יפתחו את התחנה ושאם נשאר לא תפתח התחנה בזמן גם לקו הבא של המטרו שלנו. החלטנו להקריב אחד בשביל הקבוצה וללכת לתחנה האחרת. אחרי כ30 מטר הסתובבתי אחורה וראיתי את כולם נכנסים לתחנה :)

הנסיעה לבארי הייתה נוחה, היו מספיק מקומות פנויים באוטובוס ככה שליריב ולי היה לכל אחד שני מושבים ריקים ואת הכסאות אפשר להשעין אחורה בזווית מכבדת מאוד ככה שישנתי חלקים נכבדים מהנסיעה וקראתי או שמעתי מוזיקה בשאר הזמן. הורדתי פלייליסט בספוטיפי שנקרא Italian Rock בשביל להכיר קצת מוזיקה מקומית, היה נחמד אבל אני צריך להתעמק יותר לפני שאגבש דעה על להקות ספציפיות.

הגענו לדירה יפה מאוד, במצב מצויין, אינטרנט יציב ובעל דירה נחמד מאוד שמספר בדיחות ברצינות גבוהה מדי שקשה להבין שהן בדיחה. הוא המליץ לנו ללכת לשוק הקרוב בשביל לקנות דברים בזול. קנינו שקית מלאה באגסים ובשזיפים ביורו אחד, לחם טרי, עגבניות שרי וגבינה בשביל יריב והמשכנו במסורת הPaninia (סנדוויציה בעברית, או יותר נכון כריכיה) שלנו בשביל למלא ארוחות ביניים. 

הגענו לעיר בארי בעיקר בשביל לפגוש חבר איטלקי של יריב שהוא פגש במסגרת חילופי השפה בישראל. בחור מצחיק בשם ג'וליו שהגיע ברכב שלו עם חבר איטלקי שהכיר בישראל בשם טוליו. אז ג'וליו וטוליו, או כמו שאנחנו קראנו להם צילי וגילי, הראו לנו את העיר העתיקה, את הטיילת, איזו כנסיה ושאר הדברים שיש בכל עיר אירופית. ג'וליו אמר שיש פה מקום עם הגלידה הכי טובה שהוא מכיר והיא באמת הייתה מצויינת ועם מגוון טעמים של גלידה טבעונית. כשהיינו בדרכנו אל הרכב, הם ניסו להזכר איפה הם חנו והתחילו לזרוק מלא שמות של רחובות וכיוונים. אחרי כמה שניות שאלתי את יריב אם הם מסתדרים והוא אמר שהם כבר הסכימו ביניהם איפה הרכב אבל עכשיו מתלבטים איפה כדאי לאכול פוקאצ'ה. 

החלטנו להכין בעצמנו פסטה פסטו בדירה אז הלכנו לסופר וקנינו את הרכיבים הדרושים. התלבטנו אם לקנות שמן כי אנחנו צריכים ממש מעט בשביל הרוטב וחבל לקנות בקבוק שלם וגם זכרנו שיש קצת מצרכים בדירה אז הימרנו והחלטנו לא לקנות. כמובן שלא היה שמן בדירה אז יריב החליט לנסות את מזלו ולבקש משכנים. לא ענו באף דירה בקומה שלנו ובקומה מעל אז החלטנו להשתמש בשמן של הפסטו. עבד לא רע ויצאה לנו פסטה פסטו מוצלחת.

בערב יצאנו חזרה לעיר העתיקה שהייתה שוקקת חיים ומלאה בברים. יש קטע באיטליה של לקנות את הבירה על הבר עצמו ולצאת לשתות אותו בחוץ בעמידה, כמו שהם עושים עם קפה. אז מקובל שם לדבר עם אנשים זרים וברגע שיריב לשניה נעלם לי בחור מגמביה התחיל לדבר איתי. בחור נחמד שברח מגמביה בגלל המצב שלה. לא לגמרי הצלחתי להבין מה המצב שלה וגם בשלב מסוים הוא אמר שגמביה היא אי למרות שלמיטב ידיעתי גמביה היא לא אי בכלל וכל האמון שלי בבחור קצת נפגם. דיברנו עם טוליו שהחליט להצטרף והיה איתו נחמד מאוד. סה"כ ערב מוצלח של בר בבארי.

Next

Previous