פוליניאנו ומונופולי

קמתי ליום עבודה ראשון בעיר בארי. יש אינטנרט יציב, שולחן נוח וכיסא חצי נוח אבל עם הכרית של המיטה מאחורי הגב זה בסדר. אני עובד בסלון (פה אני גם ישן) ויריב בחדר השינה שלו ודי נוח לשנינו. שיתפתי את הצוות בחוויות מסוף השבוע והיה יום עבודה יחסית אפקטיבי. העבודה מרחוק גורמת לזה שיש לי הרבה פחות הסחות דעת אז אני עובד יותר בנטו בפועל.

בהמלצתו של ג'וליו חברנו מבארי, החלטנו לנסוע לקראת הערב לחוף הים בעיירה פוליניאנו (Polignano). נסיעה קצרה וזולה ברכבת והגענו לעיר מקסימה, ציורית בצורה בלתי רגילה עם שני צוקים אחד מול השני שיוצרים נוף מרהיב.

חיפשנו איך לרדת אל החוף ומצאנו שאפשר להגיע לאחד הצוקים ולרדת משם אל הים. המון חבר'ה צעירים קופצים מהצוק וגם יריב החליט קפץ מיחסית גבוה (איזה 8-9 מטר). אחרי שראיתי שיריב יצא מזה בשלום ושיחה קצרה עם עצמי, החלטתי גם אני לקפוץ אבל מגובה נמוך של כ3-4 מטרים. מגיעים אל המים מהר יותר שמצפים ולא באמת מספיקים לשים לב וכבר הייתי במים. המים מדהימים גם בטמפרטורה אז שחינו אל מערה קטנה בצבעי כחול עזים. עלינו בחזרה אל הצוק והפעם ביקשתי מיריב שיצלם אותי קופץ מגובה ביניים של כ5-6 מטרים. היה לי קצת מפחיד אבל אני שמח מאוד שעשיתי את זה.

קבענו בשעה תשע וחצי לפגוש את ג'וליו וטוליו בעיר מונופולי (Monopoli) שהיא במרחק תחנה אחת ברכבת והיה לנו עוד קצת זמן להעביר את ראינו את השקיעה מהצוק השני וחיפשנו גלידה. הגלידות באיטליה ברמה אחרת לגמרי ממה שאנחנו רגילים בארץ ויש להם גם מגוון טבעוני מצויין. לקחתי גלידה של שוקולד מריר וDragon Fruit שהיה טעים באופן מפתיע.

הגענו בסביבות תשע לעיר מונופולי שיש בה עיר עתיקה שנראית כמו כל עיר עתיקה באירופה ותוך פחות מעשר דקות הבנו שפסענו בכל הרחובות האפשריים. בשלב מסוים טוליו הגיע גם הוא ברכבת, וג'וליו בצורה אופיינית הודיעה לנו שהוא יאחר. אכלנו פיצה טובה והשוונו עם טוליו בין החיים בישראל לחיים באיטליה. סיפרנו לו על המושג "שביתה איטלקית" והוא התגלגל מצחוק כמה דקות. הוא אומר שהם באמת עובדים די גרועים.. ג'וליו הגיע רק בסביבות 11 וחצי, הסתובבנו גם איתו קצת ואחרי הפעם השביעית שהגענו לכיכר המרכזית של העיר העתיקה החלטנו שהגיעה העת לחזור הביתה. בדרך השמענו להם מוזיקה בעברית והם לא התלהבו בלשון המעטה אז יריב הפתיע אותם עם השיר La canzone del sole שהוא כבר סיפר עליו ש"כל האיטלקים תמיד מצטרפים לשירה". גם ג'וליו וטוליו לא היו יכולים לעמוד בפיתוי והתחילו לשיר. יריב מכיר את כל המילים בע"פ וחברינו האיטלקים הרגישו מבוכה שהוא מכיר את המילים טוב יותר מהם. נפרדנו לשלום מחברינו האיטלקים והלכנו לישון אחרי עוד יום מוצלח ורווי חוויות.

Next

Previous