יום ראשון בליסבון

היעד שחיכיתי לו מתחילת הטיול - ליסבון!

בשנים האחרונות שמעתי על יותר ויותר אנשים שהלכו להיות נוודים, וכל מי שהיה בפורטוגל בכלל ובליסבון בפרט אמר שחד משמעית אני חייב להגיע שם. פורטוגל הצליחה למתג את עצמה בתור ה-יעד לנוודות דיגיטלית וזה משהו שמאכיל את עצמו טוב, יותר ויותר נוודים מגיעים, העסקים סביב הנוודות צומחים, ולכן מגיעים עוד נוודים. מחירים יחסית נוחים למחיה, חללי עבודה משותפים ומטיילי סולו שרק מחפשים עוד אנשים להכיר.

חיפשתי הרבה איפה ללון בליסבון, כי מסיבה לא ברורה מחירי הדירות והמלונות יקרים מאוד בשבוע הקרוב באופן שלא מתאים לעיר. אחרי כמה שיחות עם חברים שוכנעתי ללכת להוסטל, דבר שלא עשיתי בחיי. אני מאוד קנאי לפרטיות שלי, והמחשבה של לחלוק חדר עם אנשים זרים קשה לי. חדרים פרטיים בזמינות חלקית בתקופה הזאת, ובמחירים של בתי מלון. החברים אמרו שההוסטל סלינה הוא בול לנוודים דיגיטלים, הוא ברמה גבוהה מבחינה תשתיות ומבחינת האוכלוסיה, יש בו חללי עבודה מסודרים ועוד המון אנשים כמוני שמגיעים לבד. סגרתי לשלושה לילות ראשונים.

כשקניתי את כרטיס הטיסה לליסבון, נתקלתי באתר חברת התעופה הכי גרוע בחיים שלי, של Tap Air Portugal. אתר פח אשפה, שנראה גרוע, וכל הזמן קורס. בכל שלב בהזמנה אם מכניסים נתון לא נכון הוא פשוט נתקע וצריך לעשות הכל מההתחלה. רוצה להכניס פרטי נוסע? נפתח חלון חדש ואחרי שממלאים את הפרטים זה לא חוזר לחלון המקורי. שום דבר לא עובד. אחרי כמעט עשרה נסיונות הצלחתי להזמין כרטיס טיסה וויתרתי על הנסיון להזמין מושב למרות שזה היה כלול לי במחיר. לכאורה לחצתי על המושב, אבל זה לא תפס ואחרי שהתקדמתי כל כך הרבה בהזמנה לא היה שווה לי להתחיל הכל מההתחלה.

הגעתי לשדה בפרנקפורט כשעתיים וחצי לפני ההמראה והיה בלאגן אטומי. הגעתי לחלל ענק של מעל מאה דוכני checkin של לופטנזה, בלי אף אחד של חברה אחרת. במהלך השיטוטים ראיתי אלפי אנשים עומדים בתור לבידוק הבטחוני. ראיתי עובדת של השדה שבכל רגע מקיפים אותה מעל עשרה אנשים ששואלים לאיפה הם צריכים ללכת, היא מצביעה על התור הארוך והם אומרים "כל זה???". כדי לגוון לה את השאלות הלכתי לשאול איפה הדוכן checkin של Tap והיא אמרה לחזור לחלל הענק של לופטנזה. הלכתי כמה דקות טובות עד שמצאתי שיש כמה עמדות של חברות אחרות אבל לא את שלי. שאלתי עובד כל המקום ששלח אותי עוד יותר רחוק, והגעתי לעמדה אחת של Tap שהיה כתוב שייפתח רק שעתיים לפני ההמראה. הייתי הראשון ונשאר לתפוס את מקומי. אחרי שמסרתי את המוצ'ילה הייתי צריך ללכת לעמוד בתור הענקי של הבידוק הבטחוני. הוא קצת הצטמצם אבל עדיין היה ענק ברמה שלא חשבתי שאגיע בכלל לטיסה.

עמדנו בטור ארוך של כמה עשרות מטרים, שהפך לתור מפותל ובקצה שלו עוברים לחדר אחר. הגעתי לחדר האחר בשביל לגלות שגם פה ממשיכים עוד כמה פיתולים ולאחר מכן הגענו לחדר נוסף, האולם של הבידוק הבטחוני שגם בו היו כמה מאות אנשים לפני בתור. הבדיקה עצמה הייתה זריזה, הסתכלתי בשעון וגיליתי שכל הסיפור לקח 25 דקות. תור עצום ומעצבן, אבל תכלס עבר די מהר..

באוטובוס הקטנטן בין הGate למטוס נתקענו יותר מרבע שעה ליד המדרגות של המטוס מבלי שהסבירו לנו למה. עלינו למטוס אחרי זמן ההמראה, ואחרי עוד חצי שעה אמרו לנו שיש עיכוב (מה אתם אומרים) ושנצא בקרוב כשיגיע תורנו. בסופו של דבר הגענו בכמעט שעה איחור, והיה כואב לראות את האנשים שאיחרו או היו על הקשקש לקונקשן שלהם.

בשדה התעופה בליסבון הכל הלך חלק מאוד. ראיתי פרסומת לBolt (מתחרה של Ubet) שנותן 70 אחוז הנחה על נסיעה ראשונה. הורדתי את האפליקציה, שמתי את הקופון, עשיתי סלפי בשביל ה verification שלהם ועליתי על "מונית" למרכז העיר. 40 דקות נסיעה בשלושה וחצי יורו.

הגעתי לסלינה, הראו לי את המקום והלכתי לחדר. מיטות קומותיים עם מזרונים ממש עבים ווילון פרטי לכל מילה שבאמת נותן פרטיות. לא היה אף אחד בחדר אז עליתי לגג לrooftop bar. לקחתי משקה, ראיתי שלושה אנשים מדברים ביניהם בשיחת היכרות אז ניצלתי את ההזדמנות להגיד שלום. שוויצרי שהגיע לפני כמה ימים, אמריקאית שהגיע אתמול וברזילאית שהגיעה לפני שעתיים. ג'ואל השוויצרי, בחור קנדי אחר שפגשנו ואני הלכנו למסעדה ליד ההוסטל. מסעדה טבעונית לגמרי עם אוכל טעים שהחלטנו לחלוק. המנות היו קטנות ואחר כך גם הלכנו לפיצה למלא את עצמנו (גם שם הייתה אופציה טבעונית!). הקנדי עושה טיול של חודש באירופה, והשוויצרי כמה שנה מטייל. היה במעל 50 מדינות ויש לו סיפורים הזיה. רכב באופניים משוויץ לסין במשך חצי שנה פעם. 

בנתיים אני שמח שהגעתי לפה. אם הייתי בדירה או במלון, במקרה הטוב הייתי יוצא להסתובב בעיר ובמקרה הריאלי הייתי הולך למסעדה ולישון, ובטוח שלא הייתי פוגש ומתחבר ככה לאנשים. זאת באמת הזדמנות מצויינת להכיר אנשים וזה פתח לי הראש לאופציה של הוסטלים שעד היום נמנעתי ממנה. חדר משותף זה אמנם מעט בעייתי, אבל גם ככה לא אהיה הרבה בחדר, וזה מחיר קטן לשלם בשביל benefits רבים.

Next

Previous