סינטרה וסוף אירופה עם אל על

אחרי יומיים שהיו ברובם במיטה בשינה, קמתי בכוחות מחודשים ו"כמעט חדש". תדירות הצינון קטנה משמעותית, כאבי הראש נעלמו, והמוטיבציה לטייל חזרה.

עשיתי צ'ק אאוט מההוסטל, השארתי להם את המוצ'ילה והיוקיללי ולקחתי מונית לתחנת הרכבת בשביל לנסוע לסינטרה, שזה שם של אזור מוניציפלי, של עיירה, של פארק לאומי, של רכס הרים ושל ארמון. לכולם הם קוראים Sintra. ברכבת פגשתי מישהי נחמדה מאוד מהרפובליקה הדומיניקנית. אני תוהה איך קוראים לאנשים משם. אתגר למי שממש ממש ממש משעמם לו - שמות של כמה מדינות אפשר להרכיב עם האותיות של הרפובליקה הדומיניקנית? אל תשאלו אותי למה אני זוכר את זה, אבל אני זוכר שהייתה כזאת משימה בהישרדות הישראלית בעונה הראשונה. בכל מקרה, הבחורה הדומיניקנית באיזשהי הכשרה של וטרינרים בפורטוגל והיא גם מטיילת לבד לסינטרה אז מאוד מהר התחברנו והנסיעה עברה מאוד מהר. 

בתוך הפארק הלאומי של סינטרה יש כמה וכמה אטרקציות ולא פרקטי לטייל בכולן באותו יום. פורטוגל הייתה תחת מלוכות שונות, וכל בית מלוכה החליט לבנות לעצמו ארמון חדש דווקא בסינטרה, אז יש שם חמישה ארמונות ועוד כמה מקדשים ומבצרים. כל אחד מהמקומות גובה מחיר כניסה יחסית יקר בשביל פורטוגל (כ7-8 יורו) ואין צורך להזמין מראש והכי טוב זה להכנס למה שרוצים באותו רגע ולשלם. המקום הכי מוכר זה הארמון של פנה שנבנה במאה ה19 והוא בגדול נראה כמו טירה של סרטים מצויירים. צבעים עזים של צהוב, אדום, כתום, עם מגדלי שמירה קטנים ולא פרקטים והמון מעברים בין מקומות שאין סיבה שיהיו מחוברים ביניהם. מקום נחמד ממש. בהמלצת כמה אנשים החלטתי שלא להכנס פנימה לתוך הארמון עצמו. זה עוד כרטיס, בנוסף לכניסה למתחם של המסביב של הארמון, וצריך לקבוע מראש בדיוק בדיוק מתי אתה מגיע ואין כניסה למאחרים. הבנתי שזה גם די מיותר וזאת הייתה החלטה טובה לא להכנס. המסביב של הטירה ממש מכניס לאווירה וממצה את עצמו, רוצים להספיק עוד יעדים, והתור פנימה ארוך ובעייתי מבחינת שעות. אז אני ממשיך עם ההמלצה שקיבלתי ואומר גם - ל"פארק" של ארמון פנה כן, לתוך הארמון לא.

משם הדומיניקמית הוטרינית ואני הלכנו לאגמים המלאכותיים של הפארק, שזה נחמד כי זה בירידה ומוצל, אבל האגמים די מלוכלכים ולא מרגשים במיוחד ולחלוטין אפשר לוותר.

הלכנו למבצר המורים (Castelo dos Mouros), שזה המבנה הכי ותיק שיש בכל סינטרה. אני רציתי להכנס פנימה למבצר, לראות את הנופים מלמעלה, והיא העדיפה לקחת את היום יותר באיזי. התפצלנו וקבענו אולי להפגש שוב בברצלונה כי מסתבר שיש לה כנס שם עוד שבועיים. דקה אחרי שנכנסתי שעליתי על החומה של המבצר, נתקלתי בשלושה ישראלים שהיו נראים לי נחמדים אז שאלתי אותם אם הוא מוכנים לאמץ אותי לחצי שעה הקרובה. שלושתם דיילים באל על בסוף שבוע ארוך בליסבון. יואב שחקן בנוסף להיותו דייל (קשה להיות שחקן תאטרון בישראל), סוזנה דיילת כבר 13 שנים באל על ואופק דייל בערך שנה. הלכנו קצת על החומה, שלטענת יואב מזכירה את החומה הסינית אבל בקטן והתחברנו די מהר. 

הלכנו לאכול ביחד בעיירה Sintra וסוזנה שאלה אותנו אם אנחנו רוצים לנסוע לנקודה הכי מערבית באירופה, Cabo de Roca. שמעתי מחבר שהיה פה שזה די משעמם, אבל הם רצו וזרמתי איתם. הנסיעות במוניות זולות וכשזה לארבעה אנשים זה באמת לנסוע כמעט בחינם.

הגענו למקום שנראה על פניו די סתמי. כמה מאות אנשים ליד מגדלור על צוק. אבל כבר כשהתקרבנו מספיק שמנו לב שהצוקים שם מרהיבים, וכל גבעה שעוברים הנוף קצת אחרת. המחשבה של להיות בנקודה הכי מערבית בכל אירופה זה אמנם סימלי וסתמי, אבל יש משהו מרגש במחשבה שאין אדמה בינך לבין ניו יורק. חוץ מהגימיק, הנופים של הצוק באמת מדהימים, וההתנפצות של גלי האוקיינוס על הסלעים זה מראה ממכר.

סוזנה אמרה שפעם קודמת כשהיא הייתה בליסבון (מסתבר שהיא הייתה פה כבר פעם עם בת זוג של אסף, בן דודי שעזר לי עם הדירה לימים הקרובים. עולם קטן), הם היו גם בקשקאיש, עיירה מקסימה  שיש בה גלידה טובה. לא נתנגד לגלידה טובה, אז נסענו באוטובוס לעיירה. עיירה באמת יפה עם אווירה טובה (לי זה הזכיר את פוליניאו ומונופלי באיטליה), והגענו אל הגלידה. הופתעתי לגלות שהסורבה שלהם מכיל ביצים, אז לא אכלתי מהגלידה שבניתי עליה במשך שעה.

הסתובבנו עוד כמה דקות אבל העייפות גברה על חלק מצוות אל על, אז חזרנו במונית לליסבון שם נפרדתי מהם. אנשים מקסימים ואני שמח מאוד שזכיתי להיות איתם כמה שעות. מהסיפורים ומהחוויות שלהם אני מרגיש שאני יודע קצת איך החיים של דייל נראים. יש להם שילוב לא תמדי פשוט של עבודה מול טיול בחו"ל, והטיולים שלהם הם לפעמים עם קולגות ולפעמים לבד והמיקס הזה היה נשמע לי לא תמיד הכי קל ומצריך הרבה תעצומות נפשיות. זאת הזדמנות מדהימה לחוות הרבה מדינות, הם זוכים לשניים עד שלושה סופי שבוע בחודש, אבל מצד שני הטיולים הם די קצרים, לפעמים לא כל כך משמעותיים והם בעצמם כבר שוכחים איך נראים חלק מהמקומות שהם היו. מה שכן, הם לפעמים מאריכים חופשות ועם ההנחות שיש להם בטיסות הם מגיעים למקומות מדהימים. יואב היה בהוואי ובאלסקה למשל. חיים מעניינים מאוד, ולא מתאימים לכל אחד. אותי עניין לשמוע גם על החיים שלהם מעבר לדיילות ואם הם מתכוונים להמשיך לעסוק בזה עוד הרבה שנים (הם בעצמם לא יודעים את התשובה) למזלי הם אימצו אותי לכמה שעות. אני למדתי מהם הרבה, ובלעדיהם מסינטרה הייתי חוזר ישר לליסבון, ככה שהרווחתי מכל הבחינות.

בליסבון הייתי צריך לעבור בהוסטל, שלשמחתי הדברים שלי עדיין היו שם, ונסעתי לדירה החדשה שמסתבר קרובה מאוד למלון של החברים מאל על. זה בניין שהסב את עצמו למעין מלון דירות. הדירה עצמה מצויינת. סלון גדולה ונעים, מטבח מאובזר, חדר שינה גדול ושירוקלחת טובים. דירה ממש טובה. אסף מצא לי סידור מצויין לימים הקרובים :)

Next

Previous