חולי
הצינון של אתמול התפתח לכאבי בכל האפוזנגרון, וחלק ניכר מזמני התחלק בין קינוח האף, שיעולים ופמפום האוזניים. גם כאבי ראש לא פסחו אלי ומשככי הכאבים עזרו מעט.
היה לי תזמון גרוע עם ההוסטל כשמראש סגרתי עד יום חמישי, וביקשתי הארכה עד יום שבת אבל נאלצתי להחליף חדר בזמן שאני חולה. זה לא באמת קשה, אבל הבאסה העיקרית שהcheckout הוא בבוקר והcheckout הוא אחר הצהריים, אז קשרתי את המוצ'ילה שלי לעמדה שעבדתי ממנה. בזמן ארוחת הצהריים הקטנה שהצלחתי לאכול (קערת אסאי) מישהי תפסה את העמדה שלי למרות שהיו קשורים אליה מוצ'ילה ויוקיללי. היא הייתה באוזניות ולא רציתי להפריע אז הלכתי לעמדה אחרת עד אחר הצהריים שהחדר שלי יהיה מוכן. היום עבר בין סבל גדול ללא נוראי, תלוי התדירות שבה נאצלתי לקנח את האף.
בשעה שלוש קיבלתי את החדר, והרגשתי שמיציתי את העבודה ושאני לא באמת אפקטיבי יותר. הלכתי למיטה למנוחה שהתארכה עד למחרת בבוקר.
אין עוד חדרים בהוסטל הזה אחרי מחר והעייפות גמרו אותי. ההורים שלי שאלו איפה אני ישן מחר וכשאמרתי להם שאני עוד לא יודע הם החליטו לעשות הפעלה לכל המשפחה המורחבת שהיו ביחד בנופש בשביל למצוא לי מקום לישון (לפחות ככה זה היה נראה מהצד שלי, אני לא באמת יודע מה קרה שם), ותוך שלוש דקות אסף בן דודי שלח לי דירה שנראית מצויינת במחיר סביר לגמרי שפנויה עד יום שלישי. ישר שילמתי לדירה ומזל שהדאגה הזאת ירדה ממני.
עשיתי סיבוב בגינה ציבורית ליד ההוסטל בשביל לנשום קצת אוויר, חזרתי לנוח ובערב המאוחר כבר השתגעתי מלהיות תקוע במיטה וחזרו לי קצת הכוחות, אז הלכתי לrooftop שהוא בדיוק מחוץ לדלת של החדר שלי בהוסטל. פגשתי שם זוג ישראלים נחמדים, וזוג אוסטרלי שגם הולך להופעה שאני אלך אליה ביום שני הקרוב של Blink182. גם הם קנו ל Front Circle אז קבענו שנדבר ושאולי נלך ביחד :)
תגובות
הוסף רשומת תגובה