סיור גרוע ותחילת חולי

אני אוהב ללכת לסיורים מודרכים בערים שאני מגיע אליהן בשביל להכיר טוב יותר את העיר, את ההיסטוריה שלה, אנקדוטות וסיפורים מעניינים ולפעמים גם את התרבות. הסיורים האלו הם תמיד הימור, ויכולים להיות הצלחה גדולה כמו שהיה לי בעבר בקרואטיה, בברלין ובלונדון, ויכול להיות כשלון כמו שהיה לי בבולוניה ובפרנקפורט, ולכן אני מעדיף תמיד לקחת את ה Free שמבוססים על טיפים. ראיתי שיש סיור כזה בעברית בליסבון ואפילו קיבלתי המלצה אז נרשמתי.

קמתי בבוקר עם גרון שורף מאוד כתוצאה מזה שהייתי מנוזל וכנראה ישנתי עם פה פתוח. אחרי שראיתי שזה לא נפתר על ידי שתיית מים התחלתי ליטול משככי כאבים לגרון אבל עדיין הייתי מצונן מאוד. היום עבר לא מי יודע מה אבל גם לא נוראי והרגשתי מספיק טוב בשביל לנסות ללכת לסיור.

בהודעה ששלח המדריך בוואטסאפ הוא אמר שנקודת המפגש היא במקום גבוה מאוד שהוא בתוקף ממליץ שלא להגיע ברגל כי הוא עשה את זה פעם אחת ולא חזר על זה מאז מרוב שהיה קשה. הקשבתי לו ולקחתי מונית לנקודה, רק בשביל לגלות שזאת אותה נקודת תצפית מדהימה שהייתי בא אתמול שאז הלכתי ברגל בלי שום בעיה הלוך וחזור. הגעתי בערך שעה לפני בתקווה למצוא מקום לאכול אבל לא היה דבר אחד טבעוני במרחק סביר אז קניתי תפוציפס גדול בקיוסק והלכתי להיות מול השקיעה המהממת ששוב לא אכזבה. ישבתי שם כמעט שעה עד השעה שמונה שבו התחיל הסיור.

הגיעו לסיור משהו בין 40 ל 60 אנשים להערכתי. המדריך היה עם מיקרופון אז כולנו יכולנו לשמוע אותו מדבר. מה שהוא סיפר לנו זה בערך ככה "אני מתופף והחיים שלי הם מוזיקה. אני אוהב מאוד ילדים קטנים. לכו לתצפית, נפגש עוד חמש דקות. יש שירותים ולא יהיה שוב עד סוף הטיול אז מי שצריך שיילך". זה מאוד מוזר שהוא דאג להגיד לנו שהוא מאוד אוהב ילדים קטנים, וזה שהוא נתן לנו כמה דקות לראות את התצפית זה לא נוראי כי יכול להיות שבאמת היו אנשים שלא הגיעו מוקדם יותר לפני. הבעיה שאחרי חמש דקות כולם כבר התאספו, אבל המדריך החליט שהוא ממשיך לחכות רבע שעה שלמה רק בשביל להכריז שוב פעם "יש פה שירותים, זאת הזדמנות אחרונה לכל הסיור", ושוב נאלצנו לחכות עוד עשר דקות שלמות לאנשים שלא הלכו לפני הסיור וגם לא הלכו ברבע שעה שהוא נתן להם, ופתאום החליטו שהם צריכים ללכת עכשיו.

25 דקות אחרי "תחילת הסיור", הוא סיפר לנו כמה הוא אוהב את פורטוגל, ועל כל מני מקומות אחרים שהוא עושה בהם סיורים או חברים שלו שעושים סיורים. עדיין לא סיפק שום דבר בתור מדריך. אחרי כמה דקות של חפירה של למה הוא אוהב לגור בליסבון הוא סוף סוף החליט להגיד פרט על פורטוגל וזה שהיא הייתה האימפריה הכי גדולה בעולם, שזה כמובן טעות היסטורית ענקית כי אין אף אחד בעולם חוץ ממנו שחושב ככה. האימפריה הכי גדולה בפער גדול הייתה הבריטית בתחילת המאה ה20 ששלטה בכרבע משטח העולם ובכרבע מאוכלוסית העולם. אפשר גם לספר על ספרד או על האימפריה המונגולית של ג'ינג'ס חאן. אבל בשום קנה מידה האימפריה הפורטוגלית לא קרובה אליהן בכלל. 

אחרי פריט הטריוויה הזה, התחלנו אשכרה לסייר בעיר לכיוון מטה. ללכת כ50 אנשים זה תמיד לוקח הרבה זמן, ובמיוחד ברחובות ליסבון זה דבר לא פשוט כי הם צרים מאוד. אחרי דקה וחצי של הליכה עצרנו כדי שהוא יגיד לנו שכל העיר היא מרצפות ואריחים, כולל המדרכה, ושהיא מחליקה ושנזהר. יש גם גרפיטי על הקירות עם ציור של "הרשע מסימפסונס" והוא לא יודע למה דווקא הוא, "אולי בגלל הדיקטטור שהיה פה פעם". המשכנו ללכת למקדש שיש ליד והוא סיפר את האגדה על הסמל של העיר, משהו על איזשהו קדוש שהביאו את הגופה שלו בספינה והיו שני עורבים ששמרו על הספינה כל הדרך. 

עד כה עברו כמעט 50 דקות וכל מה שלמדתי זה שהמדריך אוהב ילדים קטנים, אין לו שום הכשרה אקדמית או אפילו למד באיזשהו מקום את ההיסטוריה של העיר, ושיש אגדה על הסמל של העיר (זה דווקא היה חמוד). באותו רגע אמרתי לעצמי תודה שזה היה סיור בחינם ונטשתי את הקבוצה באלגנטיות בזמן שהוא הראה את הסמל של העיר על אחד הפחים באזור.

הלכתי ברגל את הדרך חזרה, בדרך שונה מזו שהלכתי אתמול ונתקלתי בציור קיר שהוא קומיקס שמסביר את כל ההיסטוריה של ליסבון. בלי לדעת מילה אחת בפורטוגזית למדתי יותר על העיר מאשר בסיור הזה.

עוד דבר טוב שקרה זה שמצאתי גלידה "שלא רואים" :)

Next

Previous