טיול באגאטה

הבטן נרגעה לחלוטין, ואחרי יום של מנוחה לחלוטין הצטרפתי לקבוצה של נוודים שיוצאים לטייל. יש קהילת נוודים חזקה מאוד בLas Palmas שמתנהלת דרך אפליקציית ה Slack שזאת אפליקציית צ'אט שמשתמשים בה ברוב חברות הטק בימינו. היא נוחה מאוד להצטרף לארגון או קהילה מסוימת, ובפנים יש המון קבוצות (קוראים לזה channel) לפי סוגים, אז אפשר בקלות להיות רק בדברים שמעניינים אותך יותר. אני הצטרפתי למשל ל hiking, sports, drinks, vegan. בקבוצה של ה hiking מישהי כתבה שהיא יוצאת לטייל בשבת במקום שהוא מרחק שעה נסיעה באוטובוס מהעיר המרכזית ליד עיירה בשם Agaeta, ומי שרוצה להצטרף מוזמן.

הרגשתי מספיק טוב מבחינת השן בשביל לטייל, אז ארגנתי תיק קטן עם מים וקצת נשנושים לדרך והלכתי לתחנת האוטובוס שבה עוד שניים מהקבוצה אמורים לעלות. גוגל maps הראה נקודה מסויימת של התחנה אבל לא הייתה שם תחנה בפועל ולמזלי ראיתי מישהי עם בגדי ספורט שהייתה נראית כמו מטיילת ושאלתי אותה אם היא מהקבוצה והיא ענתה בחיוב. חיכינו לקו 103 ואחרי שתי דקות הגיעה עוד מטיילת וחיכינו ביחד אחרי שראינו שהקו מופיע על אחת התחנות ברחוב. בשעה הייעודית הגיע קו 130 והיה כתוב עליו אותה תחנה סופית כמו שאנחנו צריכים ב103. שאלנו אותו אם הוא מגיע לחתנה שלנו שהיא שתי תחנות מהסוף והוא אמר שכן. ניסינו להבין ממנו אם זה אותו קו או קו אחר והוא פשוט אמר לנו "עלו כזה, סמכו עלי". אני רגיל מישראל שיש לפעמים שילוט לא נכון על האוטובוס עצמו ולא התרגשתי מהסיפור, פשוט אעקוב במפה שזה לכיוון הנכון ומקסימום ארד.. אבל שתי המטיילות האחרות נכנסו לסטרס מטורף ובמשך יותר מרבע שעה המשיכו לדבר על המספרים הלא מתאימים בקוים למרות שלפי המפה אנחנו כבר 8 תחנות רצוף נוסעים כמו שצריך. עלו עוד כמה מטיילים שזיהו אותנו לפי זה שאנחנו מדברים אנגלית וכל אחד נתן את דעתו על סוגיית המספרים של הקוים. בסוף נרגעו הרוחות כשמישהו הציע שמי שכתב את המספרים דיסלקט.

בסופו של דבר הגענו לתחנה חצי שעה מוקדם מהצפוי כי הנהג דילג על חצי מהתחנות ונסע על הכביש המהיר. לנקודת ההתחלה הגיעו עוד כשמונה מטיילים ממקומות שונים בעולם. רובם לא מנוסים בכלל בטיולים, ברמה שהם הביאו אוכל שיכול להספיק לכמה ימים לדעתי. התחלנו לעלות במעלה הר הליכה של לפחות עשרים דקות של עליה רצופה רק בשביל להגיע לנקודה שבה ה"מובילה" אמרה שכאן מתחיל המסלול הרשמי. אין שום סימונים ואין שום דבר רשמי, אלא עקבות GPS שהיא מצאה באינטרנט. היא לא רצתה להמשיך להוביל ובחור נחמד בשם פרדי לקח על עצמו לנווט אותנו על הר ללא שום סימני דרך. כשהיא שלחה את המסלול מראש היא כתבה שהוא בקושי בינוני ואני ראיתי שהיה כתוב שיש עליה של 1500 מטר ולא הבנתי איך זה בדיוק בינוני כי זה פסיכי לגמרי וצריך גם לרדת את זה כי המסלול מעגלי. אבל אם כתוב שזה בינוני אז אני זורם ובטוח אני לא הכי חלש בקבוצה. בזמן ההליכה אמרתי משהו על זה שזה 1500 מטר עליה ואנשים נכנסו לשוק אז בדקתי שוב וגיליתי שזה 1500 feet של עליה שזה בערך 470 מטרים. לא קל אבל זה סדר גודל אחר לגמרי מ1500 מטר... רוב הדרך הייתה לא מאוד מרגשת מלבד כמה נקודות תצפית יפות מאוד שמשלבות הרים עם אוקיינוס.

במהלך ההליכה דיברתי בעיקר עם שלושה אנשים - ג'ורג'י הבריטית, פרדי הונצואלי ומריל האמריקאית. פרדי ברח מונצואלה לפני יותר מעשרים שנים לספרד ורק לאחרונה עבר לאי. הוא סיפר דברים קשים מאוד על החיים בונצואלה ואיך שחיתויות קשות בשלטון מוטטו את המדינה לחלוטין ברמה שהיה בלתי אפשרי לגור בה. מצד אחד מכניס דברים לפרופורציות כשאני חושב שקשה לגור בישראל, אבל מצד שני זה נותן מוטיבציה להמשיך להאבק למען הדמוקרטיה הישראלית. מריל הייתה כמה פעמים בישראל ופעם אחרונה לפני שלושה שבועות, רגע לפני שהתחילה המלחמה. היא מכירה טוב מאוד את הסכסוך ושאלה הרבה דברים בנושא כולל שאלות קשות ומאתגרות מאוד כמו מה אני חושב על פתרון שתי המדינות (אני בעד אגב), ההתנחלויות, מעמד הערבים בישראל, שלום עם מדינות אחרות באזור, סיוע הומניטרי לעזה ועוד. נשארתי עם מנטרה קבועה שאני איתה כל ההסברה שלי בשבועיים האחרונים בנושא המלחמה הנוכחית והיא שחמאס הם ארגון טרור ששם למטרה לרצוח ישראלים ולמחוק את ישראל, והוא גרוע גם לתושבים בעזה שחיים שם בעוני מחפיר בגלל החמאס. צריך למוטט את החמאס קודם כל, ואחר כך למצוא פתרון ארוך טווח לתושבי עזה (אני בעד מדינה עצמאית שלהם, אבל זה לחלוטין נתון לויכוח מבחינתי). השיחה לא הייתה תוקפנית בשום צורה והיא הבינה אותי לגמרי, אבל היא כן חזרה הרבה על זה שיש מלא חפים מפשע בעזה וכל מה שמפמפים בתקשורת הזרה. ברור שיש להם חפים מפשע שנפגעים, אבל שיבואו קודם כל בטענות לחמאס שמתחבא להם מתחת לבית. 

בשלב מסוים כבר ממש לא הלכנו בשום דרך רשמית ולפרקים במקומות שנראה שרגל אדם לא דרכה בהם תקופה ארוכה מאוד. הם הסתכלו במפה באופן די אובססיבי וניסו לחקות כל צעד וצעד למרות שלדעתי זה עקבות GPS שנלקחו לפני כמה שנים טובות וככל הנראה בתקופה אחרת בשנה. לדעתי לא קריטי אם הולכים כמה מטרים ימינה או שמאלה אלא אם יש מצוק או מדרגה ענקית בלתי עבירה. החלטתי לא להתערב בעיקר כי אף אחד לא ביקש עזרה וגם כי ריבוי דעות במקרים האלו לא עוזר וכי לא כזה משנה לי להסתבך קצת; אני לא לבד ואני לא הכי חלש בקבוצה. מתישהו הייתה נקודת "פיצול" שפרדי שאל אם אנחנו מעדיפים לרדת במסלול קצת תלול כמה דקות או לעשות הקפה של "בערך 10 דקות" שאמורה להיות יותר מתונה. אף אחד לא רצה לקבל את ההחלטה אז פרדי החליט ללכת על ההקפה. הלכנו בערך ארבעים דקות בדרכים לא דרכים עם ירידות מוזרות מאוד ולא נוחות בעליל עד שהגענו לנקודה שבה מריל אמרה "אתם רואים חמישים מטר ימינה? שם היה הפיצול". מפה פשוט המשכנו בירידה די תלולה אבל במשטח נינוח מאוד והיו ממנו כמה נקודות יפות.

הגענו לחוף ים שהתגלה בתור חוף נודיסטי ואחרי שעצרנו לאכול ולנוח (בלי להתפשט ובלי להכנס למים), מריל אמרה שיש עוד בערך חצי שעה הליכה חזרה לנקודת ההתחלה ושם יש חוף ים מוסדר יותר וגם סופר וגלידה. גם פה הערכת הזמנים הייתה לקויה והייתה לנו הליכה שהתחילה בחצי שעה של עליה לא קלה ואחריה עוד בערך עשרים דקות חצי שעה של הליכה מתונה. הגענו לחוף מוסדר ויפה והיינו בו בערך שעה. 

בחוף יצא לי לדבר עם ג'ורג'י הבריטית שהיא מורה לאנגלית בבית ספר פרטי באי. בן זוג שלה הוא ספן בכרוזי תיירות של עשירים והוא עובד חודשיים ואז חודשיים בחופש. בהתחלה זה היה נשמע לי הזיה להיות בזוגיות כזאת אבל ככל שדיברתי איתה יותר על הנושא (שהיא אגב הייתה פתוחה לחלוטין בכל השיחה) גיליתי שיש דווקא דברים יפים ומעניינים בזה. הדבר הכי "טוב" בסוג קשר כזה, זה מן הסתם החודשיים ביחד. בגלל שהם כל פעם יודעים שהזמן שלהם ביחד קצוב והולך להגמר, הם הופכים את הזמן הזה למשמעותי, מעניין ומגוון. בהרבה מערכות יחסית, מתחיל להיות משעמם ומונוטוני כי לא מוצאים ריגושים, אבל בגלל שכל פעם הם יודעים שהם זמן קצר ביחד, כל שניה חשובה. היא אומרת שכל פעם שהוא חוזר, היא מתרגשת כמו החודשים הראשונים של הזוגיות והיא עם פרפרים בבטן לפגוש אותו. גם החודשיים בנפרד לא כל כך נוראיים והיא מוצאת בהם זמן לעצמה, לעיסוקים שהיא אוהבת יותר והוא פחות (אין הרבה כאלה, רוב התחביבים שלהם משותפים), לחברות שלה ולהיות לבדה. סה"כ נשמע סידור לא כל כך נורא.. מה שכן, יש שני חסרונות בולטים והעיקרי זה כמובן הפרידה שיש להם כל חודשיים שהיא קשה להם מאוד והיא לא מצליחה להתרגל אליה אף פעם. החסרון השני הפוטנציאלי זה בגידות. מערכות היחסים הקודמות של בן זוג שלה נגמרו כי החברות שלו בגדו בו כי הן חשבו שהוא בוגד בהן בספינה, מה שג'ורג'י מאמינה שאין סיכוי שהוא עשה ועושה בימינו. חפרתי ממש על ג'ורג'י ועל הזוגיות שלה, אבל זה באמת דרך חיים שונה לגמרי ממה שאני מכיר אז זה עניין אותי מאוד לשמוע איך זה עובד להם. 

איכשהו בחזור היו לכולנו מקומות ברכבים שהגיעו בהלוך אז הדרך הייתה קצרה יותר וגמישה יותר בשעת היציאה. 

לא הרגשתי את הכאבים בשיניים לכמה שעות, דיברתי עם אנשים חדשים ונחמדים, טיילתי בטבע וראיתי נופים, אז סה"כ יום מוצלח.

Next

Previous