מלחמה

קמתי בבוקר אחרי שינה נינוחה ונעימה להודעה הבאה בקבוצת וואטסאפ של העבודה: "חברים יקרים, התעוררנו לבוקר לא פשוט. תשמרו על עצמכם ועל משפחותיכם. אנחנו פה לכל דבר, שאלה או בקשה🙏", שזאת לא ההודעה הראשונה שהייתם רוצים לקרוא בבוקר. כמובן שנכנסתי לאתרי החדשות וגיליתי את הבשורה הנוראית שחמאס התחילו במלחמה על ישראל, פרצו את הגדר וטבחו בהמוני אנשים בסביבת עזה.

רועד מבכי כמו כל ישראל, התחלתי לנסות להבין יותר ויותר פרטים וחוסר המידע, חוסר הבטחון וחוסר האונים ליוו אותי כל היום. לא יכולתי לתפקד, לא יכולתי לאכול. כל מה שעשיתי זה להיות בטלפון, לדבר עם חברים מישראל לשאול לשלומם ולנסות להתעדכן בפרטים הנוראיים שזרמו באינטרנט.

דבר אחד לא היה ברור במשך שעות - איפה הצבא? למה ממשיכים לשמוע סיפורי זוועות שקורים בזמן אמת בקיבוצים בעוטף עזה ובמסיבת טבע ליד רעים, אבל הצבא לא הולך להגן? חוסר אונים גדול והלב שלי עם כל האנשים שהיו שם. ניסיתי לדבר עם מישהי בהוסטל על זה, בחורה נחמדה מדרום אפריקה שעברה ללונדון, אבל היא לא באמת הבינה כמה זה מחריד. היא אמרה שבדרום אפריקה מתים כל יום כחמישים אנשים מטרור/פשע/אלימות. כשדיברתי איתה היו אצלנו "רק" 200 הרוגים וזה לא ריגש אותה במיוחד. אני הרגשתי כאילו חלק ממני מת ביחד איתם.

מבלי לדבר כמעט עם אף אחד הגעתי לרכבת לפורטו וכל חמש שעות הנסיעה היו אותו דבר - להכנס לוואטסאפ, לטוויטר, לווינט, לוואלה, לישראל היום וחוזר חלילה. איך נראית הדרך לפורטו? אין לי מושג. העיניים שלי לא עזבו את הטלפון במשך שעות.

הגעתי להוסטל בפורטו ובצ'ק אין היה עוד ישראלי. התרגשתי לפגוש עוד מישהו שאולי יבין לליבי והוא כמובן שמע על המלחמה אבל המשפט השני שלו היה "איפה משיגים פה בחורות" והבנתי שקילומטרים שלמים מפרידים בינינו. 

אחרי שעתיים בהוסטל היה Welcome Drink, שכל מי שהגיע באותו יום יושב ביחד ומקבל שתיה ראשונה על חשבון ההוסטל. זאת הדרך שלהם שנכיר אנשים חדשים ויהיה לנו נחמד. פגשתי קבוצה של שלושה אוסטרלים שקצת שמעו מה קורה בישראל וזאת הייתה הזדמנות מבחינתי קצת לפרוק ולספר, ולעסוק בהסברה על המצב וזה שחמאס זה ארגון טרור רצחני שהרגו לנו מאות אנשים חפים מפשע, ואין שום דרך בעולם להצדיק את זה, לא משנה כמה "הסיטואציה מורכבת". לחטוף אזרחים וביניהם תינוקות, ילדים, ילדות, נערות, קשישים סיעודיים, לערוף ראשים ולאנוס נשים, לא מקדם שום אג'נדה של שלום או של פתרון מדיני לפלסטין. זה טרור נטו. הצטרפו לשיחה עוד כמה אנשים מגרמניה, מאנגליה ומדרום אפריקה ונראה שהייתה תמימות דעים כללית שאין פה "להבין את הצד השני" וצריך להיות מזועזעים ולגנות בחריפות את החמאס.

עם השעות התבררו יותר פרטים. החמאס מלבד להרוג מאות אזרחים גם פרץ לכמה בסיסים צבאיים ודאג לחסל את כל מנגנוני ההגנה שלנו ואת כל הדרג הפיקודי. לא סתם הצבא "לא היה שם". כל מי שהיה שם חוסל, נפצע או נחטף. עדיין לא ברור למה אחרי שעות רבות שיודעים על הסיפור לא הגיעו כוחות ענקיים, אבל את זה נשאיר לתחקיר של אחרי המלחמה. כרגע נעשה הכל כדי לנצח.

הלכתי לבד למסעדה אחר כך שגם פה ראיתי כמה ישראלים שניסיתי לדבר איתם אבל הם לא היו בראש שלי, וחזרתי להוסטל בתחושות נוראיות.

היום הכי גרוע שהיה לי בחיים, ואנחנו עדיין לא קרובים ללהבין כמה המצב חמור.

Next

Previous