האוקיינוס האטלנטי
זה היום השלישי למלחמה והחדשות הקשות והסיפורים הנוראיים לא מפסיקים להגיע. במקביל, התחילו להשמע הרבה חוסרים של דברים בכל הארץ, כמו אוכל לחיילים, ציוד צבאי, מוצרים בסיסיים לניצולים ומפוני עוטף עזה, ציוד רפואי בבתי החולים, מזון לבעלי חיים ועוד. ההרתמות האזרחית סביב הסיפורים הדהימה את כל הארץ. אתמול היה לנו "יום חופש" מטעם החברה, והחלטתי שאני תורם ערכו של יום עבודה שלי וחילקתי את זה בין כמה אנשים שונים שאני מכיר אישית וסומך על זה שיגיע למקומות הנכונים.
הלכתי למרחב co-work שנמצא ליד ההוסטל, אבל לא באמת הצלחתי לעבוד יותר מדי. הרגשתי חסך בתרומה למדינה, וניסיתי לתרום עד כמה שאני יכול מרחוק. התעסקתי בשני דברים עיקריים, האחד זה לתאם בין אנשים שזקוקים לדברים לבין אנשים שמוכנים לתרום אותם, מה שעשיתי דרך הטוויטר, והשני זה לעזור לחבר מהעבודה בתרומה של מטענים ניידים לחיילים. שלחתי את אבא שלי להביא אליו מפצלים הביתה כדי להטעין את המטענים יותר מהר (היה לו חשוב לשלוח אותם טעונים), לקחנו ממנו כמות שמספיקה לשלוש קבוצות של חיילים שחיפשו מטענים ודאגתי שאבא שלי ואחי תום יסעו אליהם לצפון לחלק להם בבסיסים השונים, ובזכות זה שנשאר לנו כסף גם הפעלתי קשרים קצת קשרים בטוויטר בשביל להגיע לעוד ספקים ולקנות עוד מטענים מה שהיה החלק הכי קשה בסיפור כי אנחנו לא היחידים שרצו לקנות מטענים ניידים בישראל ויש מחסור ענקי בכל הארץ.
גם הבית של ההורים שלי הפך להיות מפעל הטענה שטען בשיא 30 מטענים במקביל בעזרת שני מחשבים, שלושה לפטופים, הטלויזיה ושישה ראשי טעינה.
אין לי מושג איך נראית הדרך כי המשכתי לנסות לתרום כמה שאני יכול מרחוק, אבל בסופו של דבר הגעתי לחוף ים ענקי. להגיע מתחילת החול ועד המים זה עניין של כמה דקות הליכה. רצועת החוף ארוכה ומתעגלת לאורך קילומטרים, ובגלל שהמים מאוד רדודים למרחק רב, ההשתקפות שלהם מדהימה.
המים נעימים מאוד (רק קצת קרים), והגלים מדהימים - הם מתפרסים לאורך עשרות מטרים מצד לצד, הם די גבוהים אבל לא מדי, ובגלל שהגובה של האדמה יורד באופן מתון, הגלים נשברים לאט לאט והם באמת נראים אופטימליים לגלישה (ולהכל). אני לא גולש, אבל זה היה יפה לראות את האנשים שגולשים שם. נשארתי עד השקיעה.
בדרך חזרה שמעתי לראשונה מאז המלחמה מוזיקה. שמעתי שירים שרציתי באותו רגע והתאימו לי לסיטואציה ושמרתי אותם בפלייליסט. חלקם עצובים מאוד, חלקם פחות עצובים, ואין באמת קשר ביניהם מלבד "זה שיר שרציתי לשמוע עכשיו". למי שמעוניין, זה הקישור לספוטיפיי. שלחתי אותו לכמה אנשים שאני אוהב ולדעתי אף אחד לא שמע אותו כי אף אחד לא באמת מסוגל לשמוע מוזיקה בימים אלו. תשובה אחת שקיבלתי השאירה אותי חסרת מילים ועם דמעות בעיניים -
אמנם היו לי בערך שעתיים של הפוגה בים, אבל אי אפשר לברוח מלהיות חלק מהמלחמה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה