גלעד עובד מאירופה

בר חברתי מהעבודה (ומהלהקה) המליצה לי ללכת לBurnt City, שזה כמו מחזה אבל לא בדיוק כי מסתובבים בתוך המקום, ושהכי כדאי לי פשוט ללכת ולחוות את זה. ראיתי שיש אפשרות לRush Ticket ואחרי כמה ימים של נסיונות היום סוף סוף הצלחתי להשיג כרטיס מוזל לשעה 19:20. זה ממוקם יחסית מרוחק ממרכז לונדון בשכונה בשם Woolwich והיה נראה שאין הרבה מה לעשות שם אז לפני זה הלכתי להסתובב בשכונת גריניץ'. גריניץ' ידועה בעיקר מ"קו גריניץ'" שזה קו האורך 0 שהוא השעון הבינלאומי וכל מקום בעולם נמצא בשעה "יחסית" אליו (ישראל היא +2 מהקו הזה בשעון חורף, +3 בשעון קיץ). הקו הרשמי עובר במצפה הכוכבים במקום והכניסה בתשלום, ולי זה מרגיש די מיותר לשלם כסף לראות קו מצוייר על הרצפה, בעיקר שזה קו שנבחר שרירותית (לעומת קו המשווה). מלבד זה יש בגריניץ' גם ספינה "עתיקה" בשם Cutty Sark שנבנתה ב1869 ופעלה במשך כמעט שלושים שנים. אפשר לעשות במקום סיורים ולהכנס פנימה אבל לא עשיתי את זה. לא לגמרי הבנתי מה כל כך מיוחד בה למען האמת ולמה היא כזאת אטרקציה תיירותית... בכל מקרה היא מאוד מרשימה מבחוץ. ...

אחרי שהחדר המעונות הסטודנטים היה קטן מדי ובלי מטבחון, החלטתי לעבור מקום. חיפשתי הרבה ובסוף חזרתי למלון דירות שהייתי בו שנה שעברה בטיול עם אמא שלי בלונדון. מלון חמוד מאוד בHolborn, עם שולחן קטן ומטבח בכל חדר שזה בול מה שאני צריך. ארוחות בוקר במסעדות ובתי קפה בלונדון מתחילות מאוחר יחסית ואין הרבה אופציות טבעוניות אז מטבח ממש עוזר לי אפילו לרמת הקורנפלקס, מעדן או לחם עם ממרח. גם המיקום הרבה יותר חי ויש פה יותר דברים לעשות אז אני מרוצה בנתיים מהמעבר למרות הפרשי המחירים הגדולים. יצא שבעבודה יש לי כמה משימות ש"סיימתי" אבל אני צריך לחכות שאנשים בצוותים אחרים יסיימו את החלק שלהם לפני שאוכל לבדוק את מה שעשיתי ובאמת לסיים עד הסוף. לחכות לצוות אחרים זה משהו שקורה הרבה בפיתוח, אבל זה שיש כמה משימות שונות שכל אחת מהן מחכה למישהו אחר זה יותר נדיר ויותר מבאס. הבעיה העיקרית זה שאי אפשר באמת לדעת מתי הם יסיימו ויכול להיות שאני מתחיל משימה חדשה ובדיוק אחד מהם יסיים את החלק שלו, אצטרך להפסיק לעבוד על המשימה החדשה ולחזור לישנה (היא יותר דחופה, אחרת לא הייתי עו...

כחלק מסופ"ש ה Bank Holiday, יש גם המון מסיבות וחגיגות ברחבי העיר. שמעתי שיש את Notting Hill Carnival שזה מן הסתם קרנבל בשכונת נוטינג היל, בנושא הקאריביים. השמועות אומרות שזה מפוצץ באנשים עד אפס מקום, אבל יש ריקודים כיפים ואווירה טובה אז החלטתי לנסוע לשם אחר הצהריים להבין על מה מדובר. כבר במטרו היה בקושי אפשרי להכנס לקרון כשאני נמצא שש תחנות מהאירוע, והכרוז אמר שיש עיכובים בעקבות הפסטיבל. נסיעה של רבע שעה הפכה להיות כמעט 40 דקות בגלל פקקי רכבת ובאמת שזאת הנסיעה הכי צפופה שהייתה לי אי פעם.  כשיצאתי מהתחנה מלבד זה שהיו המוני אנשים ושוטרים ברחוב, לא היה כלום. רוב האנשים הלכו בכיוון מסוים אז הלכתי איתם אבל זה הרגיש שאף אחד לא באמת מבין מה עושים שם. לא היה אפשר ללכת, היו רגעים שמסה של עשרת אלפים אנשים מהצד שלנו מתנגשת עם מסה של עשרת אלפים אנשים מהצד השני ואי אפשר להתקדם לאף כיוון. אנשים מהצד השני אמרו לנו "It's hell on that way" ובאותו רגע הבנתי סופית שאין שום פואנטה לאירוע הזה. חיפשתי באינטרנט המועט שהיה שם והבנתי שיש איזה פארק שיש בו במה אבל הוא היה מעל קילומ...

את היום התחלתי בלפתוח את אפליקציית הכרטיסים בלונדון TodayTix במטרה למצוא Rush Tickets שזה סוג של כרטיסי רגע אחרון לאותו יום. כמעט כל המופעים פותחים באותה שעה (10 בבוקר) וצריכים להיות ממש זריזים בשביל לקנות כי יש כרטיסים בודדים. יש הופעות שמראש משאירות כרטיסים טובים (שורות ראשונות למשל) בשביל זה, ויש הופעות שמוכרות כרטיסים בודדים בקהל שלא נמכרו (אבל עדיין זה תמיד מקומות טובים). המחיר הוא כמעט תמיד 29 פאונד שזה מחיר מצויין למקומות טובים בלונדון. התכוונתי לנסות את מזלי ל"מופע" בשם The Burnt City שהמליצה לי עליו בר חברתי לעבודה. אני כותב "מופע" כי אין לי שמץ של מושג מה זה ובר אמרה שעדיף לי לדעת כמה שפתוח אבל לבוא פתוח מחשבתית. לצערי לא היו כרטיסים בזול לערב אז אנסה שוב ביום אחר. היו לי כמה עוד שרציתי ללכת אבל כולם נגמרו מאוד מהר אולי בגלל שזה שבת של סופ"ש חג באנגליה בשם Summer Bank Holiday. הקטע של Bank Holidays לא לגמרי ברור לי אבל לפי מה שהבנתי בעבר בנקים רצו להיות מדי פעם בחופש ואם היו תקופות ארוכות מדי בלי חג נוצרי אז המציאו לעצמם "יום חופש". כולם הלכ...

אחרי שאתמול לא עשיתי שום דבר מעניין מדי והלכתי לישון מוקדם, היום קמתי מוקדם מאוד לסוף השבוע הראשון שלי בלונדון. אמנם זאת פעם רביעית שלי בעיר, אבל אף פעם לא עשיתי בה סיור מודרך שמסביר עליה ומראה את המקומות החשובים אז נרשמתי לסיור כזה שיוצא מכיכר טרפלגר בעשר בבוקר. החלטתי לפני זה לאכול באזור וירדתי בתחנת Covent Garden בשביל לגלות שכמעט הכל סגור עדיין בשעה הזאת. מוזר אבל המון דברים בלונדון נפתחים רק בשעה תשע וחצי או עשר בבוקר.. בסוף מצאתי מקום לאכול טוסט עם גבינה טבעונית ופטריות שהיה לא כל כך טעים. הגעתי למקום המפגש של הסיור כעשר דקות לפני עשר, הצגתי את עצמי למדריך והוא אמר "יופי כולם פה, אפשר לצאת לפני הזמן". מסתבר שהיינו רק שלושה אנשים בסיור - הודית נחמדה מאוד בת כ50-60, בחור גרמני בן 26 ואני. המדריך בא ממשפחה שחיה בלונדון המון דורות והוא סיפר הרבה על המקום. האמת שלמדתי די הרבה ואני שמח שהלכתי. גם התחברתי עם הבחור הגרמני אבל הוא מחר כנראה עובר לעיר אחרת באנגליה אז אצטרך למצוא לי עוד אנשים בעיר. הסיור נגמר בBuckingham Palace שזה בערך 30 דקות הליכה ממקום הלינה שלי אז...

אני הולך להיות בלונדון שלושה שבועות שבמהלכם אפגוש (ככל הנראה) את יריב (שוב) ושי, את שחר, את שגיא ואת יונתן, חברים שלי מתקופות שונות וממעגלים חברתיים שונים. עם זאת, זו הפעם הראשונה שאני הולך להיות לבדי בטיול. מעולם לא הייתי בחו"ל לבד למען האמת. אני רק קצת חושש מהשעמום ושאולי אתעצל לעשות דברים לבדי, אבל חוץ מזה אני לא דואג יותר מדי. החלטתי לקחת לימים הראשונים חדר במעונות סטודנטים של Imperial College, שנמצא בשכונה טובה ונותן מחיר טוב. בין שנות הלימודים הם מציעים את החדרים בלינה לטווח קצר וזה בדיוק מתאים לי. אחרי כמה ימים אחליט אם להמשיך פה או לחפש מקום אחר ללון בו. בכל מקרה ב10.9 יש לי טיסה לפרנקפורט אז אני פה לשבועות הקרובים. הגעתי אתמול מאוחר בלילה ובדלפק הקבלה היו מאוד נחמדים אלי. קמפוס המגורים הוא שלושה מבנים בצורת כ' (זה לא ח' מבחינתי כי אם מצפינים את המקום, זה נראה כמו כ'), ואני נמצא בחלק הימני בקומה רביעית. הגעתי לחדר קטנטן ברמות על. שירותים ומקלחת, מיטה ושולחן עבודה וזהו. אין כמעט שטח חדר פנוי, והחלון (כצפוי באנגליה) נפתח רק במקצת. החדר אמנם נקי מבחינת זה שמנקים א...

את הפוסט הזה אני כותב מהמטוס בדרך מאיטליה ללונדון. איטליה הייתה התחנה הראשונה במסע שלי, והאמת שלא השקעתי מחשבה רבה בבחירה בה בתור נקודת ההתחלה. יריב היה באיטליה והחלטתי להצטרף אליו - החלטה מצויינת שאני שמח עליה מאוד. השבועיים עם יריב היו מדהימים, נהננו מאוד, טיילנו הרבה, חיינו "על מאתיים", למדתי ממנו על איטליה, על איטלקים וקצת איטלקית והכרתי ממנו אנשים מדהימים. התחלתי להבין קצת מה זה להיות נווד דיגיטלי. הקושי הוא לאזן בין הרצון לחיות במדינה זרה והרצון לראות ולהספיק כמה שיותר. יריב לקח את הצד של לחוות ולמצות את הזמן עד הסוף. צברתי איתו חוויות בשבועיים יותר משאני צובר בכמה חודשים בישראל. אבל זה גם מתיש מאוד ואני חושב מעכשיו לנסות לנוח יותר ולהשתקע יותר זמן בכל מקום. את הזמן עם יריב אזכור לעוד המון זמן, היה מדהים. בדולומיטיים הייתה החופשה הראשונה שלי בטיול, ועשה לי טוב לראות את ההורים ואת תום. זאת הפעם הראשונה שלנו בפורום הספציפי הזה (טסתי כבר עם אבא ועידן לתאילנד, עם ההורים להודו, עם האחים לאנגליה, עם ההורים ועידן לקרואטיה) וכמובן שהחסרון של עידן הורגש. עשינו איתו שיחות ונשארנו...

זה היום האחרון שלנו בדולומיטיים והחלטנו לקום היום שעה יותר מאוחר אחרי היום הארוך והמתיש אתמול וכדי שכולם ירגישו טוב יותר. הם קמו בכוחות מחודשים אבל עדיין לא מאה אחוז, בעיקר נזלת ושיעולים ולמזלנו הכוחות חזרו וכאבי הראש הלכו.  בדרך ממקום הלינה שלנו למילאנו, יש את אגם גרדה המפורסם. התלבטנו איפה לעצור בו עד שתום הציע שנלך לאגם אחר, Lago di Tennio, שאמור להיות יוצא דופן. ראינו שהעיקוף לא גדול ונסענו אליו. יש ירידה של קצת יותר ממאה מדרגות ובסופן מגיעים לאגם עם הצבע הכחול-ירוק הכי יפה שראיתי בחיים שלי. המים היו קרים בדיוק במידה הנכונה והיינו שם כחצי שעה. לצערנו כבר היינו צריכים להמשיך לכיוון שדה התעופה כי היינו יכולים להשאר שם בכיף עוד חצי שעה שעה. מאוד מאוד שווה ביקור!! עד האגם אבא שלי נהג, ומהאגם והלאה אני נהגתי. נסיעה לאורך אגם גרדה, באורך של כחמישים קילומטרים. על פניו נשמעת נסיעה מדהימה אבל בפועל רוב הנסיעה "לאורך האגם" היא בתוך מנהרות ומרבית הזמן לא רואים את האגם. ברגעים בין המנהרות ראינו את האגם והם מספרים שהוא היה יפה אבל אני התרכזתי מדי בנ...

הדבר היחיד שתכננו מראש היה לעשות את טרק Tre cime de Lavaredo (בעברית - שלוש הפסגות של לברדו) שמאופיין בשלושה "סלעים" ענקיים שיוצאים מתוך הר וקיבלו את הכינוי "שיניים". מדובר בהליכה של כשבעה-שמונה קילומטרים מסביב לאותו הר שעליו שלושת הסלעים הענקיים האלו.  קמנו בבוקר מוקדם בשביל לגלות ששני ההורים ותום לא מרגישים במיטבם בלשון המעטה. שלושתם מנוזלים, מקוררים, עם כאבי ראש וישנו גרוע בלילה. החלטנו לנסוע למרות זאת ומקסימום רק להגיע אל ההר לעשות הליכה קצרה ולחזור. קראנו באינטרנט שבסביבות תשע וחצי לרוב החניון מפוצץ וצריך לחנות למטה ולקחת אוטובוס אז החלטנו לצאת בשעה שש וחצי וצפינו להגיע בסביבות השעה תשע ורבע. הפעם שמענו פלייליסט מדהים שתום הכין בשם Tranquilo & Sons  - מוזיקה רגועה בסגנונות שונים ומאוד נעימה להאזנה. אני נהגתי כל הדרך וכבר השתלטתי הרבה יותר על הגיר הידני ומבחינתי הנסיעה עברה בסדר גמור. הגענו כפי שצפינו בתשע ורבע, והיו כבר מאות מכוניות חונות למטה והבנו שהחניון למעלה סגור מזמן. מצאנו חניה קטנה בין שתי מכוניות בצד הדרך והגענו לתחנת אוטובוס עם כ200-300 אנשים לפני...

בהמלצת טל חבר של תום (יש לו כמה חברים בשם טל שייעצו לנו לגבי הטיול בדולומיטיים, ואני לא יודע למי מגיע הקרדיט הפעם), נסענו על הבוקר לסדרת מפלים בשם Cascate di Riva או בשם הקצת יותר קליט Reinbach Waterfalls. נסיעה של שעה וחצי שהתארכה לשעתיים (מוטיב חוזר בטיול), ושוב פעם השתלטתי על המוזיקה. השמעתי להם פלייליסט שהכנתי בספוטיפיי בשם Rock Over The Years שעובר על כל להקות הרוק החשובות מאז שנות השישים ועד היום (כמעט) לפי סדר כרונולוגי. באמצע שנות השבעים הגענו ליעד ולי הנסיעה עברה יחסית מהר. הגענו ליער קטן, נגיש מאוד, מוצל מצויין ויש בו עליה יחסית קלה שעוברת בשלושה מפלים מרשימים מאוד. העוצמה של מים שנופלים במפל מדהימה אותי כל פעם מחדש ואני יכול שעות להסתכל על מים זורמים.  במעלה ההר ליד המפל השלישי יש סוג של אומגה שהם קוראים לה Flyline, שמביאה כל הדרך עד למטה, והיא באמת יותר מזכירה סוג של טיסה או דאייה מאשר אומגה קלאסית. זה בעצם צינור ארוך שמחוברים אליו ברתמה. נסיעה איטית רוב הזמן, שלוקחת כחמש וחצי דקות בין המון עצים ומעל המפלים. חוויה מדהימה וכיפית, אמנם...