גלעד עובד מאירופה

אחרי יומיים שהיו ברובם במיטה בשינה, קמתי בכוחות מחודשים ו"כמעט חדש". תדירות הצינון קטנה משמעותית, כאבי הראש נעלמו, והמוטיבציה לטייל חזרה. עשיתי צ'ק אאוט מההוסטל, השארתי להם את המוצ'ילה והיוקיללי ולקחתי מונית לתחנת הרכבת בשביל לנסוע לסינטרה, שזה שם של אזור מוניציפלי, של עיירה, של פארק לאומי, של רכס הרים ושל ארמון. לכולם הם קוראים Sintra. ברכבת פגשתי מישהי נחמדה מאוד מהרפובליקה הדומיניקנית. אני תוהה איך קוראים לאנשים משם. אתגר למי שממש ממש ממש משעמם לו - שמות של כמה מדינות אפשר להרכיב עם האותיות של הרפובליקה הדומיניקנית? אל תשאלו אותי למה אני זוכר את זה, אבל אני זוכר שהייתה כזאת משימה בהישרדות הישראלית בעונה הראשונה. בכל מקרה, הבחורה הדומיניקנית באיזשהי הכשרה של וטרינרים בפורטוגל והיא גם מטיילת לבד לסינטרה אז מאוד מהר התחברנו והנסיעה עברה מאוד מהר.  בתוך הפארק הלאומי של סינטרה יש כמה וכמה אטרקציות ולא פרקטי לטייל בכולן באותו יום. פורטוגל הייתה תחת מלוכות שונות, וכל בית מלוכה החליט לבנות לעצמו ארמון חדש דווקא בסינטרה, אז יש שם חמישה ארמונות ועוד כמה מקדשים ומבצרים. כל אח...

הצינון של אתמול התפתח לכאבי בכל האפוזנגרון, וחלק ניכר מזמני התחלק בין קינוח האף, שיעולים ופמפום האוזניים. גם כאבי ראש לא פסחו אלי ומשככי הכאבים עזרו מעט. היה לי תזמון גרוע עם ההוסטל כשמראש סגרתי עד יום חמישי, וביקשתי הארכה עד יום שבת אבל נאלצתי להחליף חדר בזמן שאני חולה. זה לא באמת קשה, אבל הבאסה העיקרית שהcheckout הוא בבוקר והcheckout הוא אחר הצהריים, אז קשרתי את המוצ'ילה שלי לעמדה שעבדתי ממנה. בזמן ארוחת הצהריים הקטנה שהצלחתי לאכול (קערת אסאי) מישהי תפסה את העמדה שלי למרות שהיו קשורים אליה מוצ'ילה ויוקיללי. היא הייתה באוזניות ולא רציתי להפריע אז הלכתי לעמדה אחרת עד אחר הצהריים שהחדר שלי יהיה מוכן. היום עבר בין סבל גדול ללא נוראי, תלוי התדירות שבה נאצלתי לקנח את האף. בשעה שלוש קיבלתי את החדר, והרגשתי שמיציתי את העבודה ושאני לא באמת אפקטיבי יותר. הלכתי למיטה למנוחה שהתארכה עד למחרת בבוקר. אין עוד חדרים בהוסטל הזה אחרי מחר והעייפות גמרו אותי. ההורים שלי שאלו איפה אני ישן מחר וכשאמרתי להם שאני עוד לא יודע הם החליטו לעשות הפעלה לכל המשפחה המורחבת שהיו ביחד בנופש בשביל למצוא לי מקו...

אני אוהב ללכת לסיורים מודרכים בערים שאני מגיע אליהן בשביל להכיר טוב יותר את העיר, את ההיסטוריה שלה, אנקדוטות וסיפורים מעניינים ולפעמים גם את התרבות. הסיורים האלו הם תמיד הימור, ויכולים להיות הצלחה גדולה כמו שהיה לי בעבר בקרואטיה, בברלין ובלונדון, ויכול להיות כשלון כמו שהיה לי בבולוניה ובפרנקפורט, ולכן אני מעדיף תמיד לקחת את ה Free שמבוססים על טיפים. ראיתי שיש סיור כזה בעברית בליסבון ואפילו קיבלתי המלצה אז נרשמתי. קמתי בבוקר עם גרון שורף מאוד כתוצאה מזה שהייתי מנוזל וכנראה ישנתי עם פה פתוח. אחרי שראיתי שזה לא נפתר על ידי שתיית מים התחלתי ליטול משככי כאבים לגרון אבל עדיין הייתי מצונן מאוד. היום עבר לא מי יודע מה אבל גם לא נוראי והרגשתי מספיק טוב בשביל לנסות ללכת לסיור. בהודעה ששלח המדריך בוואטסאפ הוא אמר שנקודת המפגש היא במקום גבוה מאוד שהוא בתוקף ממליץ שלא להגיע ברגל כי הוא עשה את זה פעם אחת ולא חזר על זה מאז מרוב שהיה קשה. הקשבתי לו ולקחתי מונית לנקודה, רק בשביל לגלות שזאת אותה נקודת תצפית מדהימה שהייתי בא אתמול שאז הלכתי ברגל בלי שום בעיה הלוך וחזור. הגעתי בערך שעה לפני בתקווה למצוא מ...

קמתי יחסית מוקדם בבוקר בשביל לעבוד בשעות חופפות לשעון ישראל. קמתי בשעה שבע והתחלתי לעבוד בשעה שבע וחצי שזה תשע וחצי של ישראל. לא היה לי נעים להפריע בחדר, ומזלי מישהי קמה עוד לפני בשביל לתפוס רכבת לאנשהו אז לא הייתי היחיד שמנסה להמנע מלעשות רעש. החלל המשותף בסלינה נחמד מאוד. יש בו סוגי "עמדות" שונים שאפשר לעבוד מהם, החל מהחצר על ספה, מהחצר על כסאות, בתוך המשרד על ספה, עם כיסאות עבודה ויש עמדות קטנות לעשות שיחות ולא להפריע. יש גם עמדת קפה, תה ועוגיות. לא הייתי הראשון להגיע לחלל העבודה ותוך כשעתיים היו בערך 50 אנשים שעבדו פה. יש אנשים שיש להם ממש עמדה קבועה עם מסך, מקלדת והכל. קיוויתי שבשלב מסוים מישהו יסגור את הלפטופ ויגיד "מישהו בא לאכול?" אבל נראה שהאנשים פה עובדים חרוצים מאוד ולי לא היה את האומץ, אז הלכתי לאכול בראנץ' לבדי במסעדה של ההוסטל. סוג של חביתת טופו והיה די טעים. במהלך היום ראיתי פרצופים מוכרים מאתמול בערב שגם עובדים פה וקבענו לצאת בערב ביחד. בסופו של דבר יצאתי רק עם ג'ואל, הבחור השוויצרי ל"סיבוב בעיר" בלי מטרה מוגדרת. העיר יפה מאוד ועם ז...

היעד שחיכיתי לו מתחילת הטיול - ליסבון! בשנים האחרונות שמעתי על יותר ויותר אנשים שהלכו להיות נוודים, וכל מי שהיה בפורטוגל בכלל ובליסבון בפרט אמר שחד משמעית אני חייב להגיע שם. פורטוגל הצליחה למתג את עצמה בתור ה-יעד לנוודות דיגיטלית וזה משהו שמאכיל את עצמו טוב, יותר ויותר נוודים מגיעים, העסקים סביב הנוודות צומחים, ולכן מגיעים עוד נוודים. מחירים יחסית נוחים למחיה, חללי עבודה משותפים ומטיילי סולו שרק מחפשים עוד אנשים להכיר. חיפשתי הרבה איפה ללון בליסבון, כי מסיבה לא ברורה מחירי הדירות והמלונות יקרים מאוד בשבוע הקרוב באופן שלא מתאים לעיר. אחרי כמה שיחות עם חברים שוכנעתי ללכת להוסטל, דבר שלא עשיתי בחיי. אני מאוד קנאי לפרטיות שלי, והמחשבה של לחלוק חדר עם אנשים זרים קשה לי. חדרים פרטיים בזמינות חלקית בתקופה הזאת, ובמחירים של בתי מלון. החברים אמרו שההוסטל סלינה הוא בול לנוודים דיגיטלים, הוא ברמה גבוהה מבחינה תשתיות ומבחינת האוכלוסיה, יש בו חללי עבודה מסודרים ועוד המון אנשים כמוני שמגיעים לבד. סגרתי לשלושה לילות ראשונים. כשקניתי את כרטיס הטיסה לליסבון, נתקלתי באתר חברת התעופה הכי גרוע בחיים שלי, ...

כשרק חשבתי על הרעיון של טיול באירופה, אור אמר לי שהוא רוצה לחזור לישראל לכמה ימים ואם ארצה לשמור לו על הדירה ועל הכלב. באותו זמן לא ידעתי איזה סגנון טיול אעשה, כמה ארצה לעבור בין מקומות וכמה לבלות לעומת להשתקע. חשבתי שזה יהיה רעיון נחמד להיות כמה ימים בדירה נורמלית ועם כלב חמוד שיתן לי סיבה לצאת מהבית. בסופו של דבר סגרנו על שבועיים שאהיה פה. בדיעבד, זה היה בזבוז זמן. העיר פרנקפורט די משעמת ואין הרבה מה לעשות בה. לצאת ממנה לא הייתה אופציה כל כך כי לא רציתי להתרחק מהכלב ליותר מדי שעות ולא רציתי לקחת אותו איתי להרפתקאות. גם להוציא את הכלב היה די מעייף בשלב מסוים, הוא מושך הרבה בטיולים והיה מזג אוויר הפכפך שרק תרם לעייפות. כן, הכלב היה חמוד, אבל זה לא היה שווה את זה. היו שני דברים טובים בשבועיים שלי בפרנקפורט והם לפגוש את יואב חברי מהצבא, ולפגוש את כרכם בת דודתי. את יואב אני תמיד אוהב לפגוש והוא פרטנר מדהים לטיולים בחו"ל. עם כרכם אני לא בקשר אבל גיליתי שיש לנו הרבה מן המשותף והקשר שלנו התחזק מאוד ואני מקווה שנצליח לשמור עליו בעתיד. מלבד העייפות והשעמום, הבעיה העיקרית שלי עם השבועיים ה...

שבועיים אחרי שאופיר טסה, ועשרה ימים אחרי שאור טס, הם חזרו סוף סוף לדירה בפרנקפורט. את טיול הבוקר האחרון שלי עם וויסקי עשיתי בשמונה מעלות, כשלבשתי חולצה, עליה סוודר ועליו מיקרופליז כי לא הבאתי בגדים חמים יותר מזה (גם את המיקרופליז לקחתי רק כששהורים הביאו לי אותו לדולומיטיים, בהתחלה הייתי גם בלעדיו). הליכה בטמפרטורה קפואה וגם לוויסקי זה לא היה הכי כיף, אבל אין מה לעשות, זה מזג האוויר. אני קצת התרגשתי מהחזרה שלהם לדירה, ואני בטוח שגם וויסקי היה מתרגש אם היה יודע שהם מגיעים בקרוב. הם צלצלו באינטרקום וישר פתחתי מצלמה בשביל לצלם את האיחוד המרגש: אחרי כמה דקות של שלום שלום ואיך היה לי עם וויסקי בזמן הזה, יצאתי למרכז העיר לפגוש את כרכם בת דודתי ואת בעלה, שהזמינו אותי לפגוש אותם בבית קפה ללא גלוטן ועם המון אופציות טבעוניות. כרכם עשתה לי "סיור" בפנים ויש שם כל כך הרבה אופציות שלא ידעתי איך לבחור. אני רגיל בתור טבעוני שיש לי מעט אופציות יחסית ולבחור מביניהן זה די קל, ופתאום לבחור מבין עשרות רבות של אופציות זה לא פשוט! כרכם סיפרה שהמקום נהיה must בכל פעם שהמשפחה שלה מגיעה לכאן ואני מבין ...

פרנקרפורט ידועה במוזיאונים שלה ברחבי העיר, 39 במספר. חיפשתי באינטרנט Best Museum in Frankfurt והתוצאה הראשונה הייתה Stadel ולכן הלכתי אליו. דבר ראשון שראיתי כשהגעתי לאזור המוזיאון זה רחבת דשא גדולה עם גבעה קטנה באמצע, והמון פסלי ראשים מוזרים מופנים לכיוון האמצע, כל אחד מוזר בדרך אחרת. ניחשתי שזאת הכניסה למוזיאון והקפתי את הרחבה בלי למצוא שום כניסה. הקפתי את המבנה שנראה כמו המוזיאון והגעתי בחזרה עד לרחבה של הדשא. לא מצאתי לא כניסה ולא מישהו לשאול אותו איפה הכניסה. אם לא הייתי קונה כרטיס מראש הייתי מוותר. החלטתי לתת ניסיון אחרון למציאת הכניסה ומצאתי אותה מתחת לעמודי תמיכה של שיפוץ המבנה. לא כניסה מזמינה בלשון המעטה, וגם לא היו אנשים שיוצאים או נכנסים ככה שהיא מאוד נסתרת. המוזיאון מחולק לשלוש קומות - קומת 1300-1800, קומת 1800 עד ימינו באומנות שהיא בעיקר קלאסית, וקומת אומנות מודרנית. טיילתי בהן לפי השנים ומאוד אהבתי את הציורים הקלאסים. יש בעיקר אומנות של גרמניה אבל יש כמה יצירות משאר אירופה והיו כמה דברים יפים מאוד: ציור של הווסוביו, הר הגעש ליד נאפולי שיריב ואני עלינו לפסגתו לבסוף הלכתי ל...

אחרי שסיימתי את המשמרת שלי בעבודה, הגיע היום השנוא על רוב המתכנתים והוא Quarter Planning, או בכינויו "עוד פעם החרא הזה? אני לא מאמין שעברו כבר שלושה חודשים". בגדול יש כמה כיוונים שרוצים לקחת את המוצר שהם לרוב נכתבים "מלמעלה" ומקצתם אנחנו מציעים, והצוות צריך לשבת ולפרוט את הכיוונים למשימות ולנסות להגיד כל אחת כמה זמן היא תיקח. זה לוקח שעות, הרבה פעמים לא מוסבר מספיק טוב מה צריך לעשות וצריך לקרוא לאנשים שביקשו שיסבירו לנו (הם גם לא יודעים מה הם רצו). אחרי זה יש עוד כמה תהליכים בדרך בשביל להחליט סופית אילו משימות יהיו ברבעון הקרוב, אבל זה כבר בין הבכירים ולא רלוונטי אלי. לרוב כל הצוות מגיע למשרד ביום הזה כי זה לוקח כמה שעות ולא הכי נוח מהבית, ויש כיבוד שהוא פירות וקינוחים. דווקא לא היה נורא לעשות את זה דרך הזום, ואכלתי פירות מהסופר שגם עלו בטח רבע מחיר. יש שני ערבים של משחקי כדורגל בליגת האלופות שאני רוצה לראות. אני לא יודע אם יש לאור את הערוצים בטלוויזיה וגם לא מצאתי עדיין שלט, אז החלטתי ללכת למרכז העיר לצפות בבר. ביום שלישי היה בורוסיה דורטמונד נגד פריז סן ז'רמן....

איכשהו יצא שזאת הפעם הראשונה שאני לבדי מאז שפגשתי את שגיא בלונדון ביום שבת לפני שבועיים. מאז בכל יום פגשתי מישהו שאני מכיר (שגיא, יונתן, שחר, אור, יואב וכרכם), וזה מדהים לחשוב על זה שדווקא בחו"ל אני פוגש יותר חברים מאשר בארץ. עכשיו צפוי לי שבוע לבדי (אולי אפגוש את כרכם סוף שבוע הבא) עד שאור ואשתו יחזרו לפרנקפורט בראשון הבא. היה לי קצת זמן פנוי והמצב במוצר היה בסדר, אז יכולתי להרשות לעצמי לצאת לכמה שעות לעשות סיור מודרך בעיר, כמו שאני אוהב לעשות בערים מרכזיות שאני מגיע אליהן. ראיתי שיש מדריך עם ציון 4.9 מתוך 5 והחלטתי להזמין. יצאתי בצהרי יום שבת מהמטרו והעיר הייתה שוקקת חיים, ברמה שלא דמיינתי בחיים שלי מפרנקפורט. עד עכשיו הייתי באזור המרכז רק פעמיים בשעות הערב והיה די סתמי, אבל בשבת בצהריים זה וואו. יותר מפוצץ מללכת בשישי בצהריים בדיזינגוף או בטיילת. הסתובבתי במטרה למצוא סים מקומי אבל הייתה רק חנות אחת פתוחה שרצתה מחיר מופרז אז כנראה שאשאר בלי אינטרנט עד סוף השהות שלי בפרנקפורט. זה דווקא לא נורא, כשאני בטיולים עם וויסקי אין לי ברירה אלא להיות מאה אחוז איתו וקצת עם עצמי, ויש משהו נע...

זה סוף השבוע הראשון שלי בפרנקפורט, ואני לא מתכנן יותר מדי לצאת ולהתרחק בגלל שאני on call ואולי אצטרך לחתוך מוקדם, ובגלל שיש לי את וויסקי החמוד שאני לא רוצה לקחת אותו להרפתקאות ואני צריך להוציא אותו כמה פעמים ביום. כרכם בת דודתי עברה לגור בפרנקפורט עם בעלה לפני כמה שנים. היא הזמינה אותי ללכת למסעדה ובין היתר לציין את ראש השנה. למזלי המצב בעבודה היה בסדר ויכולתי לצאת לכמה שעות והלכתי לפגוש אותם. מסתבר שהם לא גרים ממש בפרנקפורט אלא בעיר בשם Offenbach שהיא צמודה לפרנקפורט כמו רמת גן לתל אביב. המסע להגיע לקח לי בערך 45 דקות, שכללו עשר דקות הליכה למטרו, הסתבכות בקניה הכרטיס כי לא ידעתי באותו זמן שהתחנה לא בעיר פרנקפורט אלא בעיר אחרת מה שגרם לפספוס של שתי רכבות, רבע שעה נסיעה כולל החלפה, ועוד רבע שעה הליכה להגיע למסעדה. יצאתי מהמטרו לעיר חמודה לאללה, עם אווירה טובה ותחושה מודרנית וחיה יותר ממה שהיה לי עד עכשיו בפרנקפורט. הם גרים ממש על הנהר Main ויש שם מתחם מסעדות חמודה מאוד. נפגשנו במסעדה איטלקית טובה עם המון אופציות לטבעונים ולצליאקים. היינו שלושה אנשים עם צרכים של טבעונות, המנעות מלקטוז (כ...

השבוע אני On-Call בעבודה, שזה אומר שאני מטפל בכל הדברים ה"מסביב" שקשורים לצוות שלי, אני ה goto בצוות ואחראי על שאלות ובקשות של צוותים אחרים, ועל תקלות במוצר ודברים דחופים. עד עכשיו היה יחסית רגוע ולא היו דברים יוצאי דופן, והיום הכל קרס. כבר אתמול שמנו לב שאחד הDBים (DataBase) נהיה איטי בגלל איזשהו שינוי שעשו, ושזה מפריע לחלק המקוד לעבוד מהר. בגלל כל מני עיכובים ובעיות, עדיין לא טיפלו בו וזה חזר אלי בבום היום בבוקר כשקוד חדש שנכנס תקע את כל המערכת. נאצלנו לעשות הרבה טריקים ושטיקים כדי לתקן את המצב, ובזמן הזה DB אחר הגיע למעל 90% מהקיבולת שהוא מסוגל והיינו צריכים להחליט אם אנחנו מהמרים שזה יחזיק עד אחרי החג או משדרגים עכשיו וגורמים לכמה רגעים קצרים של Downtime במוצר. למזלי קיבלנו את ההחלטה לשדרג עכשיו כשכולם עדיין עובדים ו"על זה", כי השדרוג היה מהיר וחלק יחסית, וכמה שעות אחר כך כבר היינו עוברים את ה100% והכל היה קורס. הDB הראשון גם הסתדר והרבה מהלחץ ירד, והסיכוי שלי לא לעבוד במהלך סוף השבוע והחג ירד איתו. אם זה לא היה מספיק מלחיץ וכולם כותבים לו הודעות במקביל, הטלפון ...

אחרי שלושה ימים ביחד עם אור בדירה, הוא טס היום לישראל. היה לי נחמד מאוד איתו, גם בטיולים עם וויסקי החמוד וגם בשיחות איתו על המעבר לגרמניה, על מדינת ישראל, על העבודה ועל הכול. הוא טס לישראל לאשתו ולחתונה של אחיו ויחזור לקראת יום כיפור, ככה שיש לי פה אחד עשר ימים לבדי עם הכלב. להוציא כלב לבד ארבע פעמים ביום זה לא פשוט, ואני מקווה לא להיות מותש מדי. אחרי חודש וחצי שהתחילו אינטנסיביים מאוד ועברו לחצי אינטסניביים, התכוונתי לקחת שבועיים יותר רגועים ואני מקווה להצליח לעשות את זה פה ולא לגמור את עצמי עד הסוף בטיולים עם הכלב. יואב הגיע לדירה אחר הצהריים לעשות שיעור זום אחרון להיום, ולפתע אמר לי "אני צריך לראות המילטון מתישהו". מבלי לגעת בלפטופ אמרתי לו לבוא לראות את המסך שלי, בדיוק שמעתי המילטון בספוטיפיי והבנו שאנחנו הולכים לראות הערב את הסרט.  את הסרט של המילטון אפשר לראות רק בדיסני פלוס, וזכרתי במעומעם שאולי יש לאור דיסני פלוס בדירה כי הוא זרק משהו על אחד משירותי הסטרימינג ולא זכרתי איזה. במשך כמה דקות חיפשנו את השלט ל MiBox ולא מצאנו, וגם אפליקציה לטלפון שאמורה לשמש בתור שלט לא עב...

לפני שבועיים יואב, חברי הטוב מהצבא, התקשר אלי ופותח במילים "איפה תהיה ב12 לספטמבר?". "פרנקפורט" עניתי, "מצויין, אני מגיע. יש לי תורנות בצבא ואין לי לב להוציא ג'. אם אני לא בארץ אני לא צריך לעשות, ואני גם רוצה להיות בצד השני של הבלוג".  וככה יואב החליט שהוא מגיע לפגוש אותי בפרנקפורט.  הימים האחרונים כאמור היו חמים, ובדיוק כשבאתי לצאת מהדירה הסתכלתי בטלפון וראיתי: מסתכל בחוץ, קצת עננים. לבשתי ג'ינס וחולצה קצרה ויצאתי לכיוון המלון של יואב במרכז העיר. עד כה מזג אוויר בסדר גמור ולמעט כמה אנשים בלבוש חורפי, אין זכר לשום סופה. אני עולה לחדר שלו במלון כי יש לו כמה שיחות לעשות. תוך כמה דקות יש סופת ברקים ורעמים כשהתדירות מגיעה בשיא לכל כמה שניות של ברק-רעם. יואב קיבל המלצה על מסעדה ויאטנמית טבעונית והחלטנו ללכת אליה למרות הגשם. "גם ככה התכוונתי להתקלח ולא הספקתי" אמר יואב ויצאנו. הגענו למסעדה חמודה מאוד עם מלצריות ויאטנמיות שרק אחת מהן מדברת אנגלית. הזמנו מגש של סושי, ניגירי ועוד כל מני מילים של סושי (זה בכלל לא אוכל ויאטנמי), וכל אחד לקח מנה עיקר...