גלעד עובד מאירופה

בסביבות 12 בצהריים בזמן שאני עובד, אני שומע רעש חזק מאוד של מטוסים שטסים מאוד קרוב אלי. הסתכלתי מהחלון וגיליתי שיש מופע אווירובטיקה בחוץ. ניסיתי להסתכל מהחלון אבל לא ראיתי כל כך טוב אז החלטתי לנסות לראות מהגג של הבניין. אני בקומה שביעית מתוך שמונה אז עליתי קומה ואחריה היו עוד כמה מדרגות שהובילו אל עליית הגג. הדלת הייתה פתוחה והיו שני אנשים מבוגרים שגם עמדו על הגג והסתכלו על המופע.  היו במופע שתי חוליות, אחת של שלושה מטוסים והשניה של שני מטוסים והם עשו ביניהם כמה פעלולים שלטעמי פחות מרשימים מהפעלולים שיש לנו ביום העצמאות בארץ. זה היה די ארוך והשמש הרגה אותי אז הלכתי חזרה לדלת וגיליתי שהיא נעולה! אולי לא זכרתי טוב באיזו דלת נכנסתי ויש עוד דלת על הגג? עשיתי סיבוב שלם וזוג המבוגרים לא פה יותר ויש רק דלת אחת שהיא נעולה! דפקתי על הדלת מבחוץ באגרסיביות כמה דקות ולא היה עונה. אני הולך להצלות פה בשמש ואף אחד לא יידע. התקשרתי לבעל הדירה שלי תוך כדי שאני דופק על הדלת ובדיוק ברגע שהוא ענה, הגבר המבוגר שהיה איתי על הגג פותח. ניתקתי לבעל הדירה ב"הכל טוב", ובאתי לחזור לבניין אבל המבוגר השמן...

גם יום שבת לא הביא אותו הרפתקות, וגם אותו ניצלתי ללא לעשות כלום ולטייל קצת בעיר. הלכתי על הטיילת צפונה והאמת שהופתעתי לגלות כמה הנוף השתנה על פני חצי שעה של הליכה. את החלק הקרוב אלי הלכתי כבר כמה פעמים בשעות הערב, אבל ללכת בשעות האור זה קצת שונה. דבר ראשון, ראיתי פיסול בחול שהוא הרבה יותר מרשים באור שמש מאשר בתאורת רחוב. פסל מחול של קנטאורית שזאת החיה המיתולוגית של חצי סוס וחצי אדם. מדובר על ארבע הרגליים של הסוס, ובמקום הראש יש את החלק העליון של אדם, מהמותניים ומעלה. לחיה הזאת יש שש גפיים, ארבע של סוס וגם ידיים של אדם אז זה לא נכון להגיד שזה חצי סוס וחצי אדם כי יש פה חיה וחצי. זה אולי שלושה רבעים סוס ושלושה רבעים של אדם? או שהסוס תורם יותר חלקים כי זה כל הארבע גפיים לעומת האדם שתורם זוג גפיים וראש? השאלה אם הראש שווה יותר מזוג גפיים או פחות. גם חשבתי על מערכת העיכול שהיא כנראה מסובכת ולא הגיונית. קיצר בעל חיים לא הגיוני, אבל פיסול יפה על החול. צפונית יותר נתקלתי במחזה מדהים של גאות כל כך משמעותית שמציפה את כל החוף עד הטיילת. המים רדודים מאוד מאוד וזה גורם להשתקפות יפה ולמחזה של אנשים ש...

השבוע אני התורן של הצוות בעבודה, וזה אומר שאני צריך להיות בזמינות יחסית גבוהה ובזמן סביר מהלפטופ ומעבודה, ככה שאני לא יכול לצאת להרפתקאות יותר מדי. במהלך השבוע היו ימים יחסית עמוסים בעבודה ככה שלא עשיתי יותר מדי, וגם לא יכולתי לעשות עם כאבי השיניים והאנטיביוטיקה.  עברתי לדירה זולה יותר, קצת פחות טובה, ומעט רחוקה יותר מהים, ככה שבמקום להיות במרחק של 70 מטרים מהים אני בערך 100 מטרים מהים ואני יכול לראות אותו מהחדר :) האנטיביוטיקה ומשככי הכאבים שיפרו את מצבי מהר מאוד, ובשישי הרשתי לעצמי ללכת לים לנוח קצת. דאגתי לא להיות יותר מדי זמן רצוף בתוך המים ורחוק מהטלפון כדי שאשמע אם יחפשו אותי, וגם ככה בשעות שהלכתי הייתה גאות די חזקה שלא אפשרה להיות הרבה זמן במים כי הגלים היו גבוהים וחזקים. מתישהו היה גל ממש גבוה וארוך שהגיע עד האזור שאני ורבים נוספים ישבו בו על החוף וכולם התחילו להרים את כל הציוד שלהם כשהוא התקרב. למזלי הוא עצר במרחק סנטימטרים בודדים ממני. אני אומר למזלי כי התעצלתי להרים את הדברים מעבר לתיק ואמרתי לעצמי "מקסימום המגבת תרטב, זה גם ככה התפקיד שלה".  אתמול התוודעתי שאני צר...

היה לי לילה לא קל מבחינתי כאבי השיניים, ובגלל שזה מלווה אותי כבר חמישה ימים החלטתי ללכת לראות רופא שיניים כדי שייתן לי אנטיביוטיקה ומשככי כאבים. השתמשתי בקהילה ב slack וקיבלתי המלצה על רופא שיניים שגם דובר אנגלית. התקשרתי אליהם (מזל שעשיתי סים עם שיחות) וענתה לי מזכירה שלא ממש דוברת אנגלית. אמרתי לה שכואבת לי השן ואם יש להם תור להיום והיא ביקשה שאשלח לה מייל כי היא לא יודעת לדבר אנגלית. ניסיתי באנגלית הכי פשוטה וקלה שיש לי לשאול אם הם יענו על המייל היום כי זה דחוף. היא התייאשה והלכה לקרוא לרופא שדובר אנגלית שדיבר איתי ואמר לי להגיע עוד שעתיים.  הגעתי אחרי שעתיים וקיבלתי טופס שלא ידעתי למלא את רובו אז מילאתי את מה שיכולתי, ומקסימום אכשל במבחן ויחזירו לי. המזכירה ריחמה עלי ורק בדקה שכתוב השם שלי, תאריך לידה ומספר דרכון. אחרי כמה דקות נכנסתי לרופא שיניים שהסתכל ואמר "יש לך דלקת בשן בינה, אתן לך אנטיביוטיקה ומשככי כאבים". יש לו מצלמה קטנה שהוא יכול להראות לי את המצב של השיניים והוא הראה לי את הדלקת באזור, לא שהצלחתי להבחין במשהו, ואת האבנית שיש לי בשיניים הקדמיות, לטענתו באשמת הק...

אחרי עוד יום עבודה שלא היה בו שום דבר מיוחד, יצאתי בערב לעשות סיבוב על הטיילת. כאבי השיניים עוד המשיכו לי אז חיפשתי אם יש משהו קל ללעיסה ומצאתי מקום שמוכר אסאי, שזה פרי ברזילאי סגול שיש "מנה" שמכינים ממנו שהיא סוג של מחית של הפרי שדומה קצת לפרוזן יוגורט וקצת פירות או אגוזים אחרים. היה לי קשה מאוד לאכול את זה עם הכאבים בשן שכבר התפשט לכל הלסת ולשקדים. לפתוח את הפה מספיק כדי להכניס כפית היה כרוך בכאבים אז לא מאוד נהנתי מהאסאי למרות שהוא היה די טעים. בזמן שאני אוכל שמעתי מחוץ למקום מוזיקה בעוצמה גבוהה של כלי נשיפה ותופים והמוני אנשים הולכים אחריהם. באמצע הייתה במה על גלגלים שעליה פסל שנראה עם סממנים דתיים כלשהם. שאלתי את המוכרת מה זה והיא אמרה שהיא לא יודעת להסביר מה זה באנגלית, אבל זה משהו שקשור לכנסיה. אמרתי לעצמי שכשאסיים לאכול אראה אם הם עדיין קרובים ואסתכל מקרוב, ואחרי כמה דקות כשיצאתי כבר לא ראיתי אותם אבל המשכתי ללכת לכיוון שהם הלכו וללכת בעקבות המוזיקה והרעש.  דקה לתוך ההליכה שלי התחיל מופע זיקוקים שהתחיל קצת עלוב, זיקוק פה זיקוק שם, והמשיך למופע יפה ומרשים של המוני זיקו...

הבטן נרגעה לחלוטין, ואחרי יום של מנוחה לחלוטין הצטרפתי לקבוצה של נוודים שיוצאים לטייל. יש קהילת נוודים חזקה מאוד בLas Palmas שמתנהלת דרך אפליקציית ה Slack שזאת אפליקציית צ'אט שמשתמשים בה ברוב חברות הטק בימינו. היא נוחה מאוד להצטרף לארגון או קהילה מסוימת, ובפנים יש המון קבוצות (קוראים לזה channel) לפי סוגים, אז אפשר בקלות להיות רק בדברים שמעניינים אותך יותר. אני הצטרפתי למשל ל hiking, sports, drinks, vegan. בקבוצה של ה hiking מישהי כתבה שהיא יוצאת לטייל בשבת במקום שהוא מרחק שעה נסיעה באוטובוס מהעיר המרכזית ליד עיירה בשם Agaeta, ומי שרוצה להצטרף מוזמן. הרגשתי מספיק טוב מבחינת השן בשביל לטייל, אז ארגנתי תיק קטן עם מים וקצת נשנושים לדרך והלכתי לתחנת האוטובוס שבה עוד שניים מהקבוצה אמורים לעלות. גוגל maps הראה נקודה מסויימת של התחנה אבל לא הייתה שם תחנה בפועל ולמזלי ראיתי מישהי עם בגדי ספורט שהייתה נראית כמו מטיילת ושאלתי אותה אם היא מהקבוצה והיא ענתה בחיוב. חיכינו לקו 103 ואחרי שתי דקות הגיעה עוד מטיילת וחיכינו ביחד אחרי שראינו שהקו מופיע על אחת התחנות ברחוב. בשעה הייעודית הגיע קו 130 ו...

אחרי שלושה ימים של בעיות בבטן, התחלתי להרגיש קצת יותר טוב והרשתי לעצמי בערב להסתובב קצת ברחובות העיר. ראיתי מקום קטן וחמוד שמוכר אלכוהול וסימנתי למוכרת/מלצרית שאני אחד והיא סימנה לי לשבת. ציפיתי לקבל תפריט אבל קיבלתי בירה כי היא הבינה מזה שסימנתי "אחת" שאני רוצה בירה אחת. התקשרתי למשפחה כי לא דיברנו הרבה ועשינו שיחת ועידה להתעדכן קצת. נשמע שהמצב בארץ לא מזהיר, אבל גם פחות נוראי מההתחלה, כי אין עוד חדשות נוראיות ברמה הלאומית שאנחנו מקבלים (כמובן שמי שכל הרוג זה עולם ומלואו וקרוביו שאיבדו אותו, עולמם חרב עליהם. אבל מבחינה לאומית, הבשורות פחות קשות למזלנו), ובעיקר יש תסכול על תפקוד המדינה ואיך מתקדמים מפה. החלטתי להמשיך לשהות פה לפחות עוד שבועיים כי הרבה יותר רגוע כאן ואני יכול להתרחק מהתופת שפוקדת את המדינה. כל עוד לא צריך אותי (מילואים או לקחת את שושה), אין לי בנתיים סיבה לחזור.  אחר כך ביקשתי גם פינה קולדה כי ראיתי שהבר פרסם בענק שהם מוכרים את זה, והמוכרת הייתה מופתעת שמישהו מזמין את זה, וישר רצה להכין והשקיעה בזה המון. כשהיא הגישה לי היא חיכתה לידי ואמרה "תטעם, אני רוצה...

הבעיות בבטן המשיכו, ואת מרבית היום העברתי בין שולחן העבודה לשירותים. אומרים שבמקרים כאלו צריך לשתות הרבה מים כדי להחזיר לגוף את הנוזלים שהוא מאבד, אבל בפועל כל מה ששתיתי רצה לצאת החוצה אז פשוט הפסקתי לשתות בשלב מסוים כי יותר יעיל לשפוך את המים ישירות לביוב מאשר שזה יעבור דרכי. אחר הצהריים אחרי שלא שתיתי ולא אכלתי כמה שעון והבטן "נרגעה" באופן יחסי, הרשתי לעצמי לנסות ללכת לים להרגיש את המים. זה במרחק של דקה הליכה ממני אז שום דבר נוראי לא יהיה פה. דבר ראשון ששמים לב אליו בחוף זה שגם נשים מסתובבות ללא חלק עליון, מה שהקשה עלי לצלם את הנוף מבלי לגרום לאף אחד להרגיש לא בנוח שאני בכלל מוציא את המצלמה מהכיס. המים קצת קרירים אבל סה"כ נעימים. המים לא צלולים כמו שמדמיינים באיים המרוחקים אלא הוא די נראה כמו בארץ רק לא מלוכלך. בתוך המים החול תלול מאוד אז תוך פחות מעשרים מטרים כבר אי אפשר לעמוד. גם הרוח הייתה חזקה אז הגלים היו די גדולים ונשברו מאוד מהר. להיות בתוך המים זה די לא הכי כיף, אבל השמש נעימה ומומלץ מאוד לנוח על החוף.

חיפשתי מקום שקט ורגוע להיות בו עד שהמצב בארץ יהיה טוב יותר (או שיקראו לי למילואים), שאוכל בו לנוח ולא לעשות כלום. העדפתי למצוא מקום שגם יחסית זול ועם מזג אוויר טוב כדי שבכלל לא יהיו לי דאגות. התייעצתי עם חברי הנווד ג'ואל, אותו פגשתי בליסבון ביום הראשון שלי, והוא אמר לי על האי Gran Canaria באיים הקנאריים שעונה על כל הצרכים שלי ושיש שם מושבת נוודים דיגיטלים רצינית מאוד. אני סומך עליו מאוד וקניתי טיסה וסגרתי דירה לשבוע הראשון. הטיסה בשש בבוקר אז בסביבות שלוש נאלצתי כבר לצאת לשדה התעופה. המטרו לא עובד כל כך בלילה אז הלכתי ברגל עד לכיכר המרכזית ולקחתי קו לילה שהיה מפוצץ באנשים שרצו להגיע לשדה התעופה. כמו בנחיתות, גם בהמראות אין שום שילוט ושום הכוונה לאיפה ללכת ואחרי הרבה סיבובים מצאתי את אזור ה check in של Vueling. מרחוק ראיתי הרבה אנשים מתעסקים עם מכונות ומבולבלים, וכשהתקרבתי הבנתי למה. אין עובדים של חברת התעופה שם, הכל בהגשה עצמית. הולכים למכונה, מדפיסים boarding pass ומדבקה למזוודה, שמים אותה על המזוודה (או המוצ'ילה במקרה שלי), מניחים את המזוודה על המשקל, סורקים את המדבקה והתיק נ...

יש דבר אחד שעוד נשאר לי לעשות בעיר הזאת בשביל להרגיש נצחון וזה כמובן למצוא ראש חלופי למכונת גילוח שלי, כי המצב כבר התחיל להיות רע. שלשום מוכר באחת החנויות של fnac נתן לי כתובת של סניף אחר להגיע אליו שבו יש להם במלאי לפי הרישום. גם הגשם לא הניא אותי, ואחרי מסע של כמעט ארבעים דקות הגעתי לסניף חדש של fnac שגם הוא גדול ומרשים כמו הקודמים. אני כבר מומחה במציאת אזור מכונות הגילוח בסניפים שלהם ובשניות מצאתי אותו ובשניות שמתי לב שגם כאן אין להם את הראש החלופי. הלכתי שבור ומיואש למוכר ושאלתי אם זה קיים להם וכבר לא הופתעתי לגלות שהוא אמר שלא. שאלתי אם בטוח שלא כי אמרו לי בסניף אחר שיש להם כאן במלאי, אז הוא אמר "אם אמרו שיש לנו במלאי, אז יש במלאי". למזלי הבאתי איתי את המכונה ואת הראש השבור איתי והוא הסתכל על המספר הסריאלי ובאמת מצא שיש להם במחסן. לפי התיאור, זה מתאים למכונה שיש לי ונאלצתי לשלם לפני שאני יכול לפתוח ולבדוק אם זה מתחבר (זה הגיוני סה"כ). פתחתי את האריזה וגיליתי שזה לא אותו ראש כמו שיש לי! הוא נראה בעיצוב חדשני יותר אבל יש בו כמה אלמנטים דומים. הוא התחבר כמו שצריך, הפעל...

החלטתי לנצל את יום שבת בשביל ללכת לסיור מודרך בעיר, כמו שאני אוהב לעשות בכל עיר גדולה שאני מגיע אליה. רוני ועינב הציעו ללכת בערב לסיור של מודרניזם, גאודי והסגרדה פמיליה אז קבענו ללכת ביחד בערב ואני הלכתי בבוקר לסיור בשכונה הגותית. כבר בחיפושים היו המון המון אופציות של סיורים ובחרתי את האחד עם הדירוג הכי גבוה. הגעתי לנקודת המפגש והיו שם לדעתי יותר מחמש עשרה קבוצות שונות עם מטריות בצבעים שונים. גם אצלנו התפצלנו לכמה קבוצות שונות, והמדריכה הסבירה שיש הרבה רגולציה על סיורים מודרכים בעיר כמו גודל קבוצה של עד עשרים אנשים סה"כ, אסור לדבר עם רמקולים ובכל "אטרקציה" יש מגבלה על מספר הקבוצות השונות שיכולות להיות במקביל. זה מוביל לזה שיש המון קבוצות שונות והמדריכים צריכים לתאם ביניהם מי נמצא איפה ולפעמים יש הסבר על נקודה לפני שמגיעים אליה ורק עוברים על פניה ומסתכלים כי כבר יש שם יותר מדי קבוצות. לא ברור לי למה העיר כל כך נלחמת בסיורים למען האמת אבל זה המצב.  המדריכה הייתה טובה וסיפרה לנו הרבה סיפורים ואנקדוטות מעניינות על העיר העתיקה ועל ההיסטוריה של המקום. לצערי, אני לא זוכר יותר מ...

אתמול עינב הציעה שנלך לטייל בהר Montserrat שנמצא קרוב לברצלונה ושהיא זוכרת אותו לטובה מטיול שהיא עשתה פה לפני מעל עשור. יש רכבת פעם בשעה וקבענו תנטטיבית שנתפוס את הרכבת של 10:36, ובגלל שקניית הכרטיסים מסובכת ואנחנו לא רוצים לפספס, נפגש כמה דקות לפני עשר ליד המכונות בתחנה (לי זה נשמע מלא זמן מראש, אבל בסדר). רוני אמרה לי אתמול "תתכונן ליום מאוד איטי" והבנתי שהיא מתכוונת שהלו"ז יהיה המלצה בלבד ובבוקר אחרי שהתארגנתי כתבתי לה "אז מתי נפגש" והיא ענתה "שעה אחרי, אולי שעתיים" כי הן הולכות לאכול ארוחת בוקר. יצאתי להסתובב קצת ברחובות וב11:30 כבר היה לי משעמם והתחלתי את דרכי אל התחנה המרכזית שממנה יש את הרכבת אל ההר. נכנסתי לתחנה ליד המלון, העברתי את הכרטיס שלי והיה רק רציף אחד לכיוון השני ממה שאני צריך. לא מצאתי שום דרך לעבור לרציף מעבר לרכבת מלבד לצאת מהתחנה ולהכנס בצד השני שוב. יצאתי, נכנסתי בצד השני, אבל הכרטיסייה של ה10 נסיעות שלי לא התקבלה. אני מנחש שהייתה להם בעיה עם זה שאני מנסה להכנס פעמיים "באותו מקום" אבל הם לא חשבו על זה שיש תיירים מבולבלי...

לקראת הערב, רוני ועינב אמרו לי שהן הולכות לאיזו מסעדה ליד Place de Catalunya. הגעתי לכיכר והיו שם חגיגות ענק עם אלפי אנשים רוקדים ברחוב, בעיקר בסוג של מצעד של קבוצות של אנשים בודדים שרוקדים בתחפושות שונות. מצעד שראיתי את ההתחלה שלו, הלכתי קצת לאורכו עד לפניה לרחוב ארוך מאוד ונראה שזה ממשיך כל הדרך במשך קילומטרים רבים. אחרי כמה דקות לא היה לי נעים לייבש את רוני ועינב אז הלכתי לפגוש אותן במסעדה למרות שרציתי להמשיך לראות. סיפרתי להן את מה שראיתי ואחרי שאכלנו חזרנו לכיכר ועדיין אנשים המשיכו לחגוג שם והמצעד עוד המשיך. הספקנו ממש לדקות האחרונות שלו וראינו את אחרוני הרוקדים. אותי הדהים שמאחוריהם היו עובדים נקיון שצחצחו את המקום, ואחרי שתי דקות לא היה אפשר לדעת שהיה בו אי פעם מצעד. אחר כך התברר לנו שזה היום הלאומי של ספרד שהם חוגגים את היום שבו קולומבוס "גילה" את אמריקה. הסרטונים לא עובדים לי פה לאחרונה, אז אני מעלה רק תמונות. אם אצליח לסדר את זה, אעלה בעתיד.. בערב הלכנו לבר נוסף בשם Paradiso שרוני מצאה באינטרנט שהיא אמרה שהכניסה אליו היא דרך חנות נקניקים. הגענו למקום שמקושט יפה ממש,...