אומגה ואגם Braies

בהמלצת טל חבר של תום (יש לו כמה חברים בשם טל שייעצו לנו לגבי הטיול בדולומיטיים, ואני לא יודע למי מגיע הקרדיט הפעם), נסענו על הבוקר לסדרת מפלים בשם Cascate di Riva או בשם הקצת יותר קליט Reinbach Waterfalls. נסיעה של שעה וחצי שהתארכה לשעתיים (מוטיב חוזר בטיול), ושוב פעם השתלטתי על המוזיקה. השמעתי להם פלייליסט שהכנתי בספוטיפיי בשם Rock Over The Years שעובר על כל להקות הרוק החשובות מאז שנות השישים ועד היום (כמעט) לפי סדר כרונולוגי. באמצע שנות השבעים הגענו ליעד ולי הנסיעה עברה יחסית מהר.

הגענו ליער קטן, נגיש מאוד, מוצל מצויין ויש בו עליה יחסית קלה שעוברת בשלושה מפלים מרשימים מאוד. העוצמה של מים שנופלים במפל מדהימה אותי כל פעם מחדש ואני יכול שעות להסתכל על מים זורמים. 

במעלה ההר ליד המפל השלישי יש סוג של אומגה שהם קוראים לה Flyline, שמביאה כל הדרך עד למטה, והיא באמת יותר מזכירה סוג של טיסה או דאייה מאשר אומגה קלאסית. זה בעצם צינור ארוך שמחוברים אליו ברתמה. נסיעה איטית רוב הזמן, שלוקחת כחמש וחצי דקות בין המון עצים ומעל המפלים. חוויה מדהימה וכיפית, אמנם בלי הרבה אדרנלין אבל זה לא פוגע בהתרגשות בנסיעה. אפילו אמא שלי שמחשיבה את עצמה פחדנית במקרים האלו עלתה ונהנתה מאוד. תום החליט להחזיק את הטלפון ביחד ולצלם כמה שהוא יכול בדרך - אותי שיצאתי אחד לפניו ואת אמא שלי שיצאה אחריו. הדבר שאותו הכי הפחיד בכל האומגה היה שיפול לו הטלפון.

התלבטנו מה עוד אפשר לעשות באזור ובהמלצת טל חבר של תום (שוב, לא יודע איזה אחד מהם) החלטנו לנסוע לאגם Braies. בדרך קראנו מחירים ושמועות על מחירי הכניסה והחניה במקום והחלטנו פשוט להגיע ולראות מה קורה שם. הגענו בשעה שלוש וחצי בערך, ונתקלנו בעובדת של המקום שאמרה לנו שאם אין לנו כרטיס, אנחנו צריכים להזמין אונליין במחיר של 40 יורו. אמרנו סבבה והתחלנו להזמין כרטיס והיא אמרה לנו לעשות סיבוב עם האוטו ולא לחסום לה את הכביש. שאלנו לאיפה לנסוע ואת התשובה שלה לא יכולתי לנחש גם אם היו נותנים לי 100 נסיונות - "תמשיכו לעשות סיבובים בין שתי הכיכרות פה ותזמינו תוך כדי". ואז קלטנו שיש משהו כמו עשר מכוניות שנוסעות הלוך ושוב בין שתי כיכרות במרחק של 70 מטר ומנסים להזמין כרטיס באונליין. אחרי ההקפה הראשונה של הכיכרות שמנו לב שהחל מהשעה ארבע הכניסה למתחם היא בחינם אז כמובן שעצרנו בצד (קצת מחוץ לכביש הכיכרות המפורסם) וחיכינו עד לשעה ארבע. מסתבר שהיו עשרות אם לא מאות מכוניות שחיכו איתנו ובשתי דקות לארבע כולן הסתערו על הכניסה, וחלפו בבוז ובקללות על פני העובדים שלפני כמה דקות לא איפשרו לנו להכנס. 

האגם מדהים ביופיו, צבעים מדהימים של כחול וירוק והוא מוקף בהרים ענקיים. באמת אחד המקומות הפסטורליים שראיתי בחיים שלי. המים היו קפואים אבל תום אתגר אותי להכנס ביחד איתו ואחרי דקה התרגלנו, ואחרי עוד שתי דקות כבר קפאו לנו כפות הרגליים והיינו חייבים לצאת החוצה. מקום קסום ואני ממליץ מאוד להגיע אליו אחרי השעה ארבע.

בדרך חזרה הביתה השמעתי להם קצת פו פייטרס (אותו פלייליסט שהשמעתי ליריב) והמשכתי במשימתי להפיץ את הפו כמה שיותר

Next

Previous