Piz Boe ו Ortisei
אחרי ארוחת בוקר אדיבה יחסית (לא לטבעונים, היה לי רק לחם וריבה), יצאנו לכיוון הר גבוה Piz Boe. הדרך מפותלת מאוד אבל מדהימה בנופים. נוסעים לאורך נחל בין הרים גבוהים בצבעים מתחלפים של ירוק ואפור. השמש הייתה חזקה מאוד ותום התחיל להשרף לנו. הוא לקח שקית של תחנת דלק, חיבר אותה לחלון והיה לו צל ובעיקר בדיחה שתמשיך איתנו עוד הרבה בטיול.
בדרך עברנו גם במעבר סלה שהיה מפוצץ ברמה שאנשים חנו קילומטר וחצי ממנו לצד הכביש. חלפנו על פניו עם האוטו ובאמת נוף יפה מאוד. לא באמת שונה משאר הדרך וכנראה מיתוג טוב עשה לזה שם. הגענו אחרי שעתיים וחצי נסיעה לתחנת הרכבל שממנה עולים להר שממנו עושים טרק להגיע לפסגה Piz Boe. גם פה החניון היה מפוצץ וחנינו בצד הדרך ליד המון רכבים אחרים בגישה של "מקסימום כולם יקבלו דוח".
עלינו ברכבל וכבר למעלה הנוף מרהיב. לפי מה שקראנו והבנו מהאינטרנט, הגובה ההתחלתי הוא בערך 2800 מטר והפסגה היא כ3100 מטר, ככה שעם קצת עליות וירידות קלות אמורה להיות עליה מצטברת של כ400 מטרים. בפועל ההליכה מתחילה בירידה מאוד חדה ולא קצרה ואחריה מישור עד תחילת העליה לפסגה. הנוף באופן מפתיע דומה לנגב. בזמן שחשבתי על זה עם עצמי ותהיתי אם זה מוזר, אמא שלי אמרה את זה בקול רם. משהו בצורה של ההרים כנראה.. אחרי עוד עליה לא קצרה ודי חדה. הגענו לנקודה יחסית משמעותית מבחינת התוואי שיש ממנו נוף מדהים על כל הסביבה. פה באמת מרגישים בהרים הדולומיטיים. הסתכלנו אחורה וגילינו שאנחנו בערך בגובה ההתחלתי! יש מקום פה כ300 מטרים של עליה חדה אז החלטנו לותר עליה ובמקום זאת להנות מהנוף פה ולא להרוג את עצמנו.
בדרך חזרה אכלנו במסעדה של תחנת הרכבל שבאופן מפתיע לא הייתה גרועה..
על הרכב לא היה דו"ח ונסענו לעיירה בשם Ortisei שהיא בדרך חזרה. איכשהו גם בכיוון הזה למרות החישובים שעשינו, השמש הייתה בצד של תום ששוב חיבר את השקית ואפילו ניפח אותה כדי שתהיה לו לכרית. לקחתי שוב את הפיקוד על ההגה והפעם כבר היה מוצלח הרבה יותר (וההוכחה היא הציטוט של אמא שלי "הדלקת את האור נכון? כי אתה נוהג הרבה יותר טוב"). הגענו לאורטיסיי, עיירת סקי מקסימה שמתויירת גם בקיץ. הגענו במטרה לקחת רכבל לפסגה על הר ליד אבל השעה הייתה חמש ועשרים והרכבל האחרון למטה הוא בשעה שש. הם לא נותנים מחירים של שעה אחרונה ולדעתנו 40 יורו לא משתלם אז החלטנו סתם להסתובב בעיירה. אווירה ממש כיפית, המון חנויות חמודות, פסלים בכל מקום, הרבה צל ואפילו מדרגות נעות. אכלנו גלידה "שרואים", קצת הסתובבנו וחזרנו לכיוון הבית.
בעיירה שמתחת לעיירה שלנו נכנסנו למסעדה וכולנו הזמנו פיצות מלבד תום שאכל שוב שניצל וינאי. הפיצות הגיעו לא חתוכות אז לפחות מסורת איטלקית אחת דבקה בהם.
למה התחלפת עם תום בחולצה?
השבמחק